|
|
Page:28
פירוש חלק ראשון / פסוקים א - יא המקונן מציג את חרפתה - צרתה של ירושלים פרק א פסוק א איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאַלמנה רבתי בגּוֹים ש ׂרתי במדינוֹת היתה למס : " איכה " היא שאלה רטורית האופיינית לפתיחתן של קינות . ראו לדוגמא : " איכה נהיתה הרעה הזאת" ( שופטים כ , ג ); " איכה היתה לזונה קריה נאמנה " ( ישעיה א , כא ) , וכן : " איכה נשבר מטה עוז מקל תפארה" ( ירמיה מח , יז ) . וכן הוא גם להלן , בפתיחת הקינות השנייה והרביעית . תיבה זו , כמובן , הולמת במיוחד פתיחה של קינות אלפא - ביתיות . " איכה " היא צורה מוארכת של " איך " , שאף היא לשון קינה , כגון : "איך נפלו גיבורים " ( שמואל - ב א , יט ) , וקיימת גם צורה ארוכה מ " איכה " - " איככה " , כגון : " איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי באובדן מולדתי " ( אסתר ח , ו ) . את המילה " איכה " יש לראות כעומדת בראש כל אחת ואחת משלוש השורות של הפסוק . כיוון שהמילים " ישבה בדד " מופיעות לאחר תיבת " איכה " , ברור שאין הכוונה לתיאור חיובי , לציון ישיבתה של ירושלים בביטחון ובשלוה , כפי שהוא , דרך משל , בפסוק : " וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב " ( דברים לג , כח ) , אלא להיותה מבודדת ומושפלת , כמוה כמצורע שנאמר עליו : " כל ימי אשר הנגע בו יטמא ... בדד ישב מחוץ למחנה מושבו " ( ויקרא יג , מו ) . לישיבה בדד כעונש מיד ה ' ראו גם את דברי הנביא : " מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מילאתני " ( ירמיה טו , יז ) . הפעלים " ישבה " ו " היתה " הם בזמן עבר , אך הכוונה לתיאור מצב בהווה , כפי שמעיר ר ' שמואל בן מאיר ( הרשב " ם ) : ' " היתה למס ' לשון הווה , וכן ' ישבה ' ... וכן רוב המגילה " . מן ההמשך מתבררת כוונת המקונן להצביע במילים " ישבה בדד " על מיעוט תושביה של ירושלים : היושבת כעת " בדד " היתה בעבר " העיר רבתי עם " , היינו רבת עם , עיר מלאה בתושבים , כמו " רבת בנים " ( שמואל - א ב , ה ) . תיבת " רבתי " היא צורת סמיכות עתיקה המבטאת שייכות , כגון " גנובתי יום וגנובתי לילה " ( בראשית לא , לט ) , שמשמעו מה שנגנב ביום ומה שנגנב בלילה . מבנה השורה השנייה כמבנה הראשונה : צרת ההווה נזכרת קודם לתיאור תפארת העבר . ירושלים האומללה משולה לאישה " אלמנה " - מן המרכיבים חדלי האונים שבחברה , שאין להם עוזר ותומך , והשוו : " גר יתום ואלמנה לא תעשוקו " ( ירמיה ז , ו ) - וזאת בניגוד לימי העבר שבהם היתה " רבתי בגויים" ( וכאן אין " רבתי " צורת סמיכות ) . ירושלים היתה הגדולה שבגויים , שהרי " רב " כאן משמעותו " גדול " ( וכך גם ביחזקאל יז , יז : " בחיל גדול ובקהל רב " ) , החשובה שבהם , והניגוד לביטוי זה : " קטן נתתיך בגויים בזוי באדם " ( ירמיה מט , טו ) . השורה השלישית בפסוק מגלה יחס כיאסטי אל קודמתה ( כלומר , הצלע הראשונה בשורה זו מתייחסת אל הצלע השנייה שבשורה הקודמת , וכן להפך ) : ירושלים , שטרם נזכרה בשם , היתה " שרתי במדינות " , הגבירה , המושלת בהן , וראו : " והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מיניקותייך " ( ישעיה מט , כג ) . " מדינה " כאן
|
|