|
|
Page:26
מבוא כיבוש ירושלים , חילול מקדשה והרג רבים מתושביה הם כבר עובדה מוגמרת . ירושלים , תפארת יהודה , שרויה באבלה הכבד , בעליבות מנוולת . רבים מבניה הלכו בשבי ונרדפו עד חורמה . אחרים גלו בשל התנאים הקשים השוררים בה , והרעב בעיר מציק וגובה חיים רבים . השמחה שבתה מרחובותיה השוממים של ירושלים , ועולים לרגל אין . הנותרים בעיר נושאים את צלקת הבגידה - העורף שהפנו אליה בני בריתה , אשר לא קמו לעזרתה , ועדיין מהדהדות באוזניהם צהלות הלעג של אויביהם . לכאורה " אין לה מנחם " לירושלים ; תושביה יודעים היטב כי לא יד אויביהם לבדה היא שגברה והכניעה אותם ; יד ה ' היא שהיתה בהם להענישם על חטאם , על מרידתם בו . אך דווקא הכרה זו נושאת בחובה שמץ של תקוה : מי שהרע עמם יכול גם לתת בהם את עינו לטובה . ירושלים פונה אפוא אל אלוהים בתפילה ; פעם , פעמיים ושלוש נשמע קולה : " ראה ה ' ... " , וסיום הקינה הוא קריאה לנקמת ה ' באויבים , אשר ששו ברעה שהביא על עירו . לקינה האלפא - ביתית , הפותחת בנוסחה האופיינית לקינות " איכה " , כ " ב פסוקים , וכל פסוק משתרע על פני שלוש שורות ( להוציא פסוק ז ) , כשמרבית השורות מתחלקות לשתי צלעות . הקינה נחלקת לשני חלקים שווים באורכם : [ א ] פסוקים א - יא : קינת המקונן המציג את חרפתה - צרתה של ירושלים , עיר הלובשת לעיתים דמות של אישה . פעמיים במהלכו של חלק זה פורצת ירושלים אל תוך דברי המקונן ופונה בתחינה אל ה ' : " ראה ה ' את עוניי כי הגדיל אויב " ( פסוק ט ) , ושוב , בסיומו של החלק הראשון : " ראה ה ' והביטה כי הייתי זוללה " ( פסוק יא ) . [ ב ] פסוקים יב - כב : קינת ירושלים על מר גורלה . בחלק זה של הקינה המקונן הוא המתפרץ אל תוך דבריה ומשמיע את קולו ( ראו פסוק יז , הקוטע את דבריה של העיר ) . בין קינת המקונן לבין קינת העיר מתגלה תואם רב : הוא והיא מצביעים על אותן רעות שפקדו את העיר : ( 1 ) בגידת בני בריתה ( פסוקים ב ; יט ); ( 2 ) השמחה לאיד ששמחים האויבים ( פסוקים ז ; כא ); ( 3 ) גלות ( פסוקים ג , ה , ו ; יח ); ( 4 ) רעב ( פסוקים יא ; יט ); ( 5 ) העדר כל נחמה ( פסוקים ב , ט ; טז , יז , כא ) . בשני חלקי הקינה אף נאמר שה ' הוא שגרם את הרעה ( פסוקים ה ; יב - טו , יז , כא , כב ) . ניכר כי ההכרה בחלקו של ה ' בחורבן בולטת בדברי ירושלים עצמה ; הכרה זו , המלווה בטרוניה לא מועטה , מובילה בסופו של דבר להצדקת האלוהים על מעשהו , ואכן , נושא צידוק הדין בא לביטוי בשני חלקי הקינה ( פסוקים ה , ח ; יד , יח , כ , כב ) . בין חלקי הקינה ניכר קשר כיאסטי ( לא מלא ) , רוצה לומר , קשר בבחירת המילים הבא לביטוי בקשר בין פסוק א לפסוק כב , בין פסוק ב לפסוק כא וכן הלאה . בדרך זו כובל המקונן את עצמו בכבלים , מעל ומעבר למה שדורש האקרוסטיכון , אך מאידך גיסא הוא מהדק את שני חלקי הקינה ביתר שאת . פסוק א : רבתי עם ... רבתי בגויים פסוק ב : אין לה מנחם פסוק ג : בין המצרים פסוק ד : כהניה פסוק ה : הלכו שבי פסוק ו : בת ציון פסוק י : פרש פסוק יא : ראה ה ' והביטה פסוק כב : רבות אנחותיי פסוק כא : אין מנחם לי פסוק כ : צר לי פסוק יט : כהניי פסוק יח : הלכו בשבי פסוק יז : ציון פסוק יג : פרש פסוק יב : הביטו וראו בכמה מפסוקי הקינה ניכרים הדי הקללה שבדברים פרק כח , קללה המותנית בהתנהגותו של העם : כיוון שחטאה ירושלים - נתגשמו ובאו עליה הקללות ( וראו בפירוש לפסוקים ה , יג , יד ) . הקינה הראשונה בארמונו של יהויקים בפרק לו של ספר ירמיה מסופר על שרי המלך יהויקים שהביאו אליו עותק של " מגילת ספר " אשר נכתבה בידי הנביא ירמיהו ובה נבואת פורענות על ירושלים ויהודה . בין השאר נאמר שם על אחד השרים , יהודי בן נתניהו , כי " ויהי כקרוא יהודי שלוש דלתות ( = טורים או דפים ) וארבעה יקרעה בתער הסופר והשלך הקינה הראשונה
|
|