|
|
Page:85
שיצמחו במבנים ההרוסים : " ועלתה ארמנותיה סירים / קימוש וחוח במבצריה " ( ישעיה לד , יג ) . גם מושגים נוספים שעניינם ביצורים וחומות נרדפים ל " ארמון " , כגון בדבריו הנרגשים של עולה הרגל לירושלים : " יהי שלום בחילך ( = בחומתך ) / שלוה בארמנותיך " ( תהילים קכב , ז ) . כך גם בנבואות - קללות של עמוס לעמי האזור , כגון : " ושילחתי אש בחומת עזה ואכלה ארמנותיה" ( א , ז ) , או בתיאור חורבן ירושלים על ידי הבבלים : " וינתצו את חומת ירושלים וכל ארמנותיה שרפו באש " ( דברי הימים - ב לו , יט ) . ארמון נזכר אפוא יחד עם מבצר , חל וחומה . ארמונות נזכרים גם בקשר למשכנותיהם של מלכים : " ויבוא אל ארמון בית המלך וישרוף עליו את בית מלך באש " ( מלכים - א טז , יח ) . מסתבר שבפסוקים שבהם מופיע המושג " ארמון בית המלך" ( ראו עוד מלכים - ב טו , כה ) הכוונה במילה " ארמון " היא למבצר המגן על בית המלך . העברית המקראית יודעת גם את המושג " אלמון " ( בחילופי למ "ד ורי " ש כפי שהוא , למשל , במילים " גלעין " ו " גרעין " ) , כגון : " וידע ( = הרס ) אלמנותיו ועריהם החריב " ( יחזקאל יט , ז ) , וראו עוד משא בבל בישעיה יג , כב : " וענה איים באלמנתיו ותנים בהיכלי עונג " , פסוק יחיד המאפשר את הזיהוי בין אלמון - ארמון לבין בניין פאר , מעין ארמנות המלוכה שהזכרנו בראשית הדברים . חברותיהן של תאניה ואניה חביב על סופרי המקרא הקישוט הספרותי הנוצר מצירופי שמות עצם החבורים על ידי ו " ו החיבור והפותחים באותו עיצור וקרובים במצלולם , כשלעיתים אף משמעותם קרובה : " דת ודין " ( אסתר א , יג ); " עירום ועריה " ( כגון : יחזקאל טז , ז ); " עפר ואפר " ( כגון : בראשית יח , כז ); " עצור ועזוב " ( דברים לב , לו ); " קאת וקיפוד" ( ישעיה לד , יא ); " שמיר ושית " ( ישעיה ה , ו ) , וראו עוד להלן ג , מז ( " פחד ופחת ... השאת והשבר " ) . כאשר אחד השמות קצר מרעהו , יופיע הקצר תחילה : " הוד והדר" ( כגון תהילים כא , ו ); " חן וחסד " ( אסתר ב , יז ); " חל וחומה " ( להלן פסוק ח ); " ענן וערפל " ( כגון : דברים ד , יא ); " ציה וצלמוות" ( ירמיה ב , ו ); " שואה ומשואה " ( צפניה א , טו ); " שמה ושערורה" ( ירמיה ה , ל ) ועוד כיוצא באלה . מצאנו גם שני צירופים הניצבים זה לצד זה : " צרה וצוקה לביא וליש " ( ישעיה ל , ו ) , ואף שלשות של שמות עצם שמצלולם קרוב : " בוקה ומבוקה ומבולקה " ( נחום ב , יא ); " פחד ופחת ופח " ( ישעיה כד , יז ) . פסוקנו כפזמון חוזר ר ' יהודה הלוי , בקינה שראשיתה במילים " יום אכפי הכבדתי ויכפלו עווניי " ( כלומר : היום שבו נכפל , התעצם , כובד עוונותיי ) , משתמש במילים " וירב בבת יהודה תאניה ואניה " כפזמון החוזר בסוף כל אחד מחמשת בתי הקינה ( שבראשם האקרוסטיכון יהודה ) . הקינה עוסקת ברצח זכריהו בן יהוידע הכהן ( כמסופר בספר דברי הימים - ב כד , כ - כב ) וזה לשון הבית הראשון : " יום אכפי הכבדתי ויכפלו עווניי / בשולחי יד בדם הנביא ובא אל מקדש אדוני / ולא כיסתהו אדמה עד בוא חרב מוניי ( = שונאיי ) / ולא שקט [ הדם ] עדי הוקם ( = עד שעת הנקמה על ) דם הנביא זכריה / וירב בבת יהודה תאניה ואניה " . לסיפור המלא אודות דם זכריה ראו להלן , עמוד . 114 " מקוננת " ( , ( 1956 ציור דיו וצבע מים על נייר , מעשה ידי שמואל בק ( יליד , ( 1933 מן הבודדים מתושבי וילנה שנותרו בחיים לאחר מוראות השואה .
|
|