|
|
Page:78
פרק ב פסוק ב בלע א ֲדני ולא ( לא ) חמל את כל נאוֹת יעקב הרס בעברתוֹ מבצרי בת יהוּדה הגיע לאָרץ חלל ממלכה וש ׂריה : דומה כי הקריאה " איכה " שבראש הפסוק הפותח את הקינה ממשיכה להדהד בהמשכה : " איכה בילע" ( פסוק ב ) , " איכה גדע " ( פסוק ג ) , וכך עד פסוק ה . בזעמו , שאינו יודע גבול , ממשיך ה ' בהרס ; אם המקדש הוא כביכול מוקדה של רעידת אדמה , הרי שגלי ההדף ההרסניים מתפשטים על פני הארץ כולה . " בילע" פירושו השחית , שכן בל " ע נרדף לפועל שח " ת , וראו דברי יואב לאישה החכמה מאבל בית מעכה : " חלילה חלילה לי אם אבלע ואם אשחית " ( שמואל - ב כ , כ [ וראו עוד פסוק ה להלן ]) . הפועל שח " ת חוזר ונשנה בפרקנו בנגזרות שונות , וזאת לשם המחשת ממדי החורבן ( פסוקים ה , ח , טז ) . ה ' אינו עוצר לרגע ממלאכת ההרס , ומחשבה של חרטה ורחמים איננה עולה על לבו : " בילע ולא חמל " . " חמל " פירושו חס , ריחם , וראו לדוגמא : " לא אחמול ולא אחוס ולא ארחם מהשחיתם " ( ירמיה יג , יד ) . התרגום הארמי תרגם " נאות " ב " עידית " , וכוונתו לחלקים הטובים והנאים ביותר שבארץ , אך דומה כי בביטוי " נאות יעקב " - ריבוי של תיבת " נוה " ( ישעיה לב , יח : " וישב עמי בנוה שלום " ) - הכוונה היא אל כלל משכנותיו של יעקב הוא ישראל . עם זאת אפשר שהכוונה ליישובי הפרזות דווקא , וראו עוד " נאות הרועים " ( עמוס א , ב ) , שמקבילתו היא " משכנות הרועים " ( שיר השירים א , ח ) , והיפוכם של המשכנות בפסוקנו הם " מבצרי בת יהודה " ( ראו גם להלן , פסוק ה ) . ישובי הפרזות מכאן והמבצרים האמורים להגן על העיר מפני האויב מכאן יוצרים אפוא מריזמוס : הן החלשים והן החזקים לא עמדו כאשר ה ' הרס אותם " בעברתו " , כינוי נוסף ל " אפו " , וראו לדוגמא לנרדפות השניים : " מכה עמים בעברה ... / רודה באף גויים " ( ישעיה יד , ו ) . ולא רק המקדש הושלך מ " שמים ארץ " ; ה ' " הגיע לארץ " גם " ממלכה ושריה " , הורידם עד עפר , והשוו : " ומבצר משגב חומותיך השח השפיל הגיע לארץ עד עפר " ( ישעיה כה , יב ) , ובפסוקנו כוונתו לראשי השלטון שהורדו מגדולתם , אלה שכוחם ניטל מהם כליל . אפשר שב " ממלכה " הכוונה ל " מלך " ; זו משמעות המילה " ממלכה " בפיניקית , ועל כן יש להבין " זרע הממלכה " ( מלכים - ב יא , א ) כזרע המלך , ו " עיר הממלכה " ( שמואל - א כז , ה ) כעירו . חלק מנוסחי תרגום השבעים וכן התרגום הסורי אכן מתרגמים " ממלכה " ב " מלך " , ובהמשך הקינה גם יזכרו " מלכה ושריה " ( פסוק ט ) . את הפועל " חילל " הניצב כמעין תמורה למילים " הגיע לארץ " , יש להבין במשמעות של טימא , ביזה , כגון : " קודשיי בזית ואת שבתותיי חיללת " ( יחזקאל כב , ח ) . הפסוק מסתיים אפוא בשיאו : לא רק בהרס אלא גם בחילול הקודש .
|
|