sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:49

את חרבם על ירך שמאל . . 7 החיפוש הגופני אינו קפדני במיוחד וניתן להסתיר בין קפלי הבגדים כלי נשק קטן . . 8 יש מצבים שבהם עגלון נותר לבדו עם אורחו . על בסיס המודיעין הזה תכנן אהוד את מבצע החיסול הנועז שלו , וזו תוכניתו המבצעית : המטרה : הסרת עול עגלון מלך מואב מעל ישראל . השיטה : רצח עגלון ואחריו מתקפה על חיל המצב שלו , תוך ניצול ההלם בשורותיו , עד גירושו אל מעבר לירדן . שלבים : שלב א ' : הגעת אהוד בן גרא לארמון המלך בכיסוי של הגשת מנחה . שלב ב ' : הגעה אהוד בן גרא לקרבת המלך והגשת המנחה . שלב ג ' : בידוד המלך משומרי ראשו והגעה עד מצב של פגישה בארבע עיניים בינו לבין אהוד בן גרא . שלב ד ' : הגעת אהוד בן גרא לקרבה פיזית עם המלך ודקירתו בכלי נשק שיוכן מראש . שלב ה ' : עזיבת אהוד בן גרא את הארמון בחשאי וחזרתו לשטח שבשליטת ישראל . שלב ו ' : אזעקת לוחמים , תקיפת חיל המצב המואבי וגירושו אל מעבר לירדן . שלב ז ' : חזרה לשגרה . מידור קפדני ותכנון מרובה ממה שנכתב וגם ממה שלא , ניתן ללמוד כי , כפי שנדרש במבצעים כאלה , אהוד בן גרא שמר על כללי מידור קפדניים . ראשית , כשפנתה אליו משלחת נציגי בני ישראל , הוא הקשיב לאנשיה וכנראה כל מה שאמר להם הוא שיפנה לעגלון מלך מואב וידבר על לבו כדי שיקל את עולו עליהם . את זה ניתן להבין מהעובדה שבני ישראל הפקידו בידי אהוד בן גרא מנחה , אותה עתיד הוא להגיש למלך , כשיגיע לארמונו . בהמשך , הוא הכין לעצמו חרב פיפיות קצרה , גמד ארכה ( " גמד " – מידת אורך לא ידועה , לפי הפירושים המקובלים מדובר בפחות מאמה שהיא 48 ס " מ ) . הוא הסתיר אותה מתחת לבגדיו , בצד ימין של גופו . גם את זה לא אמר לאדם אבל ברור שכבר בשלב זה , עיקרי התוכנית הבשילו במוחו . אף שהדבר אינו מצוין בסיפור התנ " כי אני מעריך כי , בנוסף לחרב הקטנה שהסתיר על ירכו הימנית , חגר אהוד , כנהוג באותה תקופה , חרב רגילה על ירכו השמאלית . חרב זו מסר , מן הסתם , לשומרי ראשו של המלך טרם פגישתו עמו . בשלב הבא הוא הגיע לארמון המלך , עבר בלי בעיות את החיפוש הגופני שעובר כל מבקר בארמון ( בעוד החרב קטנה מוסתרת בין קפלי בגדיו בצד ימין של גופו ) , הוכנס אל המלך והגיש לו את המנחה . סביר להניח שהקרבת המנחה לוותה בטקס רב משתתפים ובו אהוד ביטא את כניעותו בפני המלך במחוות שונות . לאור העובדה שעגלון אהב לאכול , סביר שהמנחה כללה מיני מזונות ולפי השתלשלות העניינים המתוארת , אני מעריך שהם הכילו חומר משלשל כלשהו . זאת כיוון שמיד לאחר סיום הגשת המנחה ויציאת נושאי המנחה מהחדר , עוברת ההתרחשות ל " עלית המקרה אשר לו לבדו" ( כלומר , לשירותי המלך ) . כשהסתיים הטקס , עזבו הנוכחים את האולם ואז , כדי ליצור קרבה פיזית ביניהם , אמר אהוד למלך " דבר סתר לי אליך המלך " . מי לא אוהב לשמוע דבר סתר ? אפילו מלכים אוהבים שממתיקים עמם סוד . מניפולציה פשוטה כזו , אין כמוה להסרת מערכות הגנה ואמצעי זהירות . ואכן , אהוד קלע בול : לשמע הדברים הוציא המלך מעליו את כל האנשים ונשאר עמו לבדו . הסופר המקראי קשר כאן בין ההסתודדות בין השניים לבין ביקור מוקדם שערך אהוד ב ' פסילים אשר את הגלגל ' , ואותת לנו שהסוד שעליו רמז אהוד קשור בביקור זה ( לא ברור מה הם אותם פסילים אולם פרשנים נוטים לראות בהם אתר פולחני , והוא מכין אותנו לסצנה הבאה ) . גם כיום ניתן להתפעל מהאופן המבריק בו ניצל אהוד בן גרא את המודיעין שהיה ברשותו כדי לבצע את ההתנקשות . זה הצריך יכולת תכנון ברמה גבוהה , יצירתיות , מניפולטיביות , הבנת נפש האדם , בקיאות באנטומיה של הגוף , אומץ לב , קור רוח ושקט נפשי יוצאי דופן הסופר המקראי חסך מאתנו ירידה לפרטי השיחה שנערכה בין אהוד למלך , ואולם , סביר שלאהוד לא אצה הדרך והוא האריך בדבריו , בין השאר , כדי להביא להורדת מתח בקרב שומרי הראש של המלך . ברגע המכריע אמר אהוד לעגלון " דבר א לֹ הים לי אליך " , אמירה שגרמה למלך לעמוד על רגליו , מתוך יראת כבוד לאלוהים , והקלה על אהוד את המלאכה לשמה הגיע לארמון . אהוד ניצל את עמידת המלך כבד הגוף , שלף את החרב שהייתה מוסתרת כל העת על ירכו הימנית ותקע אותה בבטנו , כשהוא נועץ אותה בכוח בגופו של המלך ומכניס גם את הניצב אחרי הלהב לתוך בטנו , באופן שלא ניתן לראות במבט ראשון כי המלך נדקר , וכדי למנוע קילוח דם מגופו . מניסיונו כלוחם ידע אהוד שאם תוקעים חרב ולא שולפים אותה , הדם אינו קולח אל מחוץ לגוף ולכן השאיר את החרב נעוצה בגוף המלך . שתי עובדות אלה – כלי הרצח לא נראה וגם לא שלולית דם – מהותיות לתוכניתו המבצעית של אהוד ומטרתן להרוויח זמן ולהתרחק כמה שרק ניתן מהארמון אחרי הרצח . אחרי שהסופר המקראי מסיים לתאר את הדקירה הוא כותב “   ויצא , הפרשדנה " . פרשנים נוהגים לפרש מילה יחידנית זו בשני אופנים – האחד בהקשר של פתח , על שום דמיונה למילה אכדית שזה פירושה , וגם על שום סמיכותה למשפט הבא " ויצא אהוד , המסדרונה " . האופן השני הוא בהקשר של הפרשות גוף , ובכך רומזים שהחרב ניקבה את מעיו של המלך וגרמה להפצת ריח צואה , שגרם לשומרי ראשו המודאגים מהתבודדותו עם אורחו הישראלי להיות שאננים ולחשוב כי " אך מסיך הוא את רגליו בחדר המקרה" ( שפה עדינה לעשיית צרכים ) . אחרי ביצוע הרצח שמר אהוד על קור רוחו , יצא מהחדר שבו שהה עם המלך בלי שאיש ישגיח בו , נעל את הדלתות - רמז לכך שהכינו עבורו מפתח , מבעוד מועד - ועזב בחשאי את הארמון . רק אחרי שעה ארוכה פרצו שומרי הראש את הדלתות ומצאו את מלכם מת . עד אז כבר הספיק אהוד להימלט ולהתרחק מהארמון . הוא ניצל את ההלם והמבוכה שבהם היו נתונים המואבים , והתארגן להתקפה מהירה באופן הנהוג באותם ימים – בתקיעה . אהוד התגלה כאן כמנהיג , והוביל את הכוח שארגן באמרו " רדפו אחרי , כי נתן ה ' את איביכם את מואב בידכם " , כלומר , הוא המפקד המסתער בראש אנשיו על האויב הנסוג . בנוסף , התגלה אהוד בקרב זה כמפקד נבון המכיר במגבלות הכוח שבראשו הוא עומד , עצר את כוחותיו כשהגיעו למעברות הירדן ולא המשיך את המרדף אל מעבר לנהר . לפי המסופר , תוצאות הקרב היו מרשימות והביאו לשקט ששרר בארץ במשך 80 שנה . חיסולו של עגלון מלך מואב על ידי אהוד בן גרא נכנס לספרי ההיסטוריה כמקרה ההתנקשות המדינית הראשון המוזכר בתנ " ך . התנקשויות רבות התרחשו מאז ואולם , גם כיום ניתן להתפעל מהאופן המבריק בו ניצל אהוד בן גרא את המודיעין שהיה ברשותו כדי לבצע את ההתנקשות . זה הצריך יכולת תכנון ברמה גבוהה , יצירתיות , מניפולטיביות , הבנת נפש האדם , בקיאות באנטומיה של הגוף , אומץ לב , קור רוח ושקט נפשי יוצאי דופן . גם אם מישהו מעלה ספקות באשר לאמיתות הסיפור , על פרטיו הרבים , כיוון שחלפו כמעט 300 שנה בין מועד התרחשות האירוע לבין העלאתו על הכתב , הרי שלפחות הוא מעיד על כך שבזמן כתיבת הדברים , הידע הרלבנטי כבר היה קיים . סביר שהיו גם תורות מקצועיות שפותחו שנגעו לאיסוף מודיעין , עיבודו וקבלת החלטות אופרטיביות לפיו .

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help