|
|
Page:29
שני מטוסי סופר מיסטר שלנו ולמרות שנפנפנו את ה “ פנלים “ שלנו תקפו אותנו עם ארבע פצצות נפאלם . החום היה איום . נדלקו לנו רשתות הסוואה אבל חוץ מזה יצאנו בשלום מתקיפה זו . ( התברר לנו בדיעבד שקצין סיוע האוויר לא ידע על קיומנו באזור זה , ונתן לחיל האוויר אש חופשית מהעיקרית של החטיבה , שישבה ברפידים ומערבה ) . היתקעות חטיבה 7 ללא דלק הלחיצה כנראה את הפיקוד והוחלט להקים כוח מיוחד שיגיע לתעלה עוד באותו הלילה . ליל ה 9 - ביוני הכוח המיוחד הורכב מחמישה ג ' יפים של הסיירת , שלושה טנקי פטון שכבר עברו הסבה למנועי דיזל ושלושה תותחים מתנייעים בפיקודו של מפקד הסיירת אורי אור . המטרה : להגיע לתעלה מוקדם ככל האפשר . לא היו לנו ידיעות על האויב למעט שיש יותר מ 100 - טנקים על הציר שכשירותם לא ברורה , הרבה חיילים צועדים לאורכו של הכביש - וחיל האוויר שלנו מבצע עליו אמנעה ביום . ההחלטה הייתה לנוע בצדו הדרומי של הכביש , כ 200 - מטר מדרום לו , משום שבצד זה של הכביש הדיונות שטוחות יותר וקלות יותר לנסיעה . הנסיעה הייתה בלילה . הג ' יפ שבו נהגתי היה הג ' יפ המוביל , ובו ישבו אורי המ “ פ ודיטל מפקד מחלקת הג ' יפים . הטור שלנו נע בשדרה עורפית : הג ' יפים ראשונים , הטנקים אחרינו והתותחים במאסף . בכל פעם שזיהינו צללית של טנק או נגמ “ ש על הכביש או בקרבתו - אורי היה מסמן לאמציה אטלס , מפקד מחלקת הטנקים , ואמציה היה מחסל אותו עם ירי מהטנקים . לאורך כל הדרך עד לתעלה המצרים לא הבינו מי יורה עליהם . אפקט ההפתעה עמד לצידנו . הטנקים והנגמ “ שים המצריים שנפגעו נדלקו והאירו לנו את הדרך . הבעיה העיקרית הייתה העייפות , שלא פעם הכריעה אותנו בתנועה . אני קיבלתי ממפקדי כל הזמן מכות על הגב , שלא אירדם . אחרים פשוט נרדמו , בלמו ותקעו את כל השדרה - וכל זה תוך כדי ירי רצוף ( כולנו היינו אחרי ארבעה ימי לחימה ללא שינה ) . אחרי ארבע שעות אינטנסיביות , בשעה 4 : 30 ראינו לפנינו אורות של עיר . הבנו שזו איסמעיליה . המשכנו עד שהגענו לדיונה ששולטת על צומת איסמעליה , התכנסנו לחניון , כל מי שלא נהג אבטח את החניון ואני נרדמתי על ההגה - בפעם הראשונה אחרי ארבעה ימים . כל אותו זמן זרמו מדרום ומצפון לנו כוחות מצרים שנסוגו לתעלה . מצפון לנו ראינו את גשר הפירדן ומדרום את מצבת החייל האלמוני . בשעות אחה “ צ נראו שני ג ' יפים שהתקרבו אלינו מכוון קנטרה . ישב באחד מהם מפקד כוח הצנחנים של “ כח גרניט “ אל “ מ דוידי שנע בציר הצפוני מאל עריש לקנטרה . זהו . תם ונשלם המסע שהיה צריך להיגמר כפעולת תגמול באל עריש , אולם הסתיים בפועל בתעלת סואץ ובכיבוש כל סיני ; שהתחיל בקרבות הבקעה קשים והסתיים בקרבות של זינוב ורדיפה בתעלה . ההבנה המאוחרת בפועל , כל הקרבות של הסיירת והחטיבה היו קרבות התקלות . הסיירת בדרך כלל הייתה זו שנתקלה ראשונה באויב , וזה עלה לה בנפגעים רבים . ברור שיש לעשות הכול כדי להימנע מקרבות התקלות ; יש להפעיל את הסיירת כגוף שיביא את המודיעין הקרבי על הקרקע והאויב ולשאוף לצאת לקרב יזום על בסיס מודיעין זה .
|
|
|