|
|
Page:
בן ציון ( בנצי ) מגל נולד בא ' באב תש " ו , 29 ביולי 1946 נפטר בד ' בכסלו תשע " ז , 4 בדצמבר 2016 בנצי , כך נהגו לקרוא לו , בנם הבכור של שרה ועזרא ( אנדרי ) מגל ( גליק ) , ניצולי שואה , אח ליהודה ועמי , נולד במחנה מעבר באיטליה . עלה ארצה עם הוריו ב 1948 - דרך קפריסין בהיותו בן שנתיים . בצעירותו גדל במושב כפר מעש ליד פתח תקווה ולמד בבי " ס עממי הס ולאחר מכן בתיכון ברנר בעיר . השלים לימודי בגרות בכיתה י " ב בבי ' ס אנקורי בתל אביב . באוגוסט 1964 התגייס לצה " ל ולאחר 3 שנים , מהם 8 חודשים בקבע , השתחרר בדרגת סגן . בשנים 1971 - 1968 למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים . בספטמבר 1970 נישא לחיה לבגורן , אף היא בת לניצולי שואה , שעלתה ארצה עם הוריה מגרמניה ב . 1948 - בנובמבר 1971 התגייס בנצי לשב " כ . שם עשה קריירה מפוארת בת 27 שנים באגף לענייני ישראל וזרים . מילא שורה ארוכה של תפקידים מבצעיים בארץ ובחו " ל וזכה להערכה רבה מכל חלקי קהילת המודיעין , אזרחית וצבאית גם יחד . תרם תרומה עצומה לביטחון מדינת ישראל . האינטלגנציה הגבוהה שלו , שליטתו בשפות ויכולותיו האינטלקטואליות , יחד עם כישורי הניהול הטובים שלו , הצעידו אותו עד מהרה קדימה בסולם הדרגות והביאוהו למעמד הבכיר של סגן ראש האגף לענייני ישראל וזרים . מלבד עבודתו המודיעינית , שבה הפגין יכולות גבוהות , הופקד בנצי במהלך השנים גם על נושאי אבטחה בארץ ובחו " ל . במחצית הראשונה של שנות ה 80 - שימש קצין ביטחון ממונה באמסטרדם ובהמשך התמנה לתפקיד הבכיר של ממונה הביטחון של משרד החוץ , האחראי לביטחון כל נציגויות ישראל ברחבי העולם . ב 1992 - הפך לממונה על הביטחון והאבטחה ביבשת האמריקאית . ממקום מושבו בניו יורק הוא פיקד על כל מערכת האבטחה של הגופים הישראלים . היה מפקד , מורה ומחנך של דורות רבים בשירות הביטחון והכל עשה בענווה , בצניעות ותוך מתן כבוד לסובביו . לכן , היה אהוב כל כך על פקודיו . בנצי נבחר להיות אחד מהבכירים שמורשתם הביטחונית תונצח ביחידת ההיסטוריה של שב " כ , " מורשת " , למען הדורות הבאים , בבחינת " מעשה אבות סימן לבנים " . מעבר להיותו איש מודיעין ובטחון בכל רמ " ח אבריו הוא היה מעל לכל בן אדם וחבר . איש רעים להתרועע . איש משכיל , איש ספר ותרבות , איש העולם הגדול . מלבד ספרים ומוזיקה , שהיו אהבת נפשו , התעניין בקולנוע , בספורט , בהיסטוריה ובפוליטיקה . בינואר 1998 בנצי פרש לגימלאות . בשנותיו האזרחיות עסק בביטחון ואבטחה במסגרת חברות אזרחיות בארץ ובחו " ל . הותיר אחריו אשה , חיה , שלושה ילדים – שיר , אריק ותומר - ושלושה נכדים . יהי זכרו ברוך . אברהם איתן נולד בכ " ב בחשוון תרפ " ח , 17 בנובמבר 1927 נפטר בכ " ה בחשוון תשע " ז , 26 בנובמבר 2016 אברהם נולד בעיר אבאדאן שבפרס להוריו חנה וגורג ' י , כבן בכור מבין 6 אחים . אברהם עלה ארצה בשנת . 1950 עת מלאו לו 15 שנים , החל את פעילותו הענפה בתנועת " החלוץ " , שבמסגרתה ארגנו את עלייתם של בני נוער מאבאדאן ארצה . בשנת 1945 סיים את לימודיו . באותה שנה קיבלו תנועת החלוץ והעלייה לארץ ישראל באבאדאן תנופה . העלייה ארצה נעשתה דרך צרפת . אברהם שימש כאיש קשר בין סניפי תנועת " החלוץ " בבצרה שבעיראק לאבאדאן , וסייע בהברחתם של רבים ארצה . באמצעות התנועה הוברחו 12 , 000 איש . עם עלייתו ארצה ב , 1950 - לאחר ששימש כמדריך במחנה עולים , הצטרף לשורות צה " ל . לאור רקע זה ונוכח שליטתו בשפה הערבית גויס לשב " כ . בשנת 1953 נשא לאישה את סועד , אהובת ליבו . בשנת 1963 עבר קורס למודיעין גבוה כחלק מעבודתו בשב " כ . באותה השנה הוצב כרכז , " קצין איסוף " . השטחים שהיו תחת סמכותו היו באקה אל - גרבייה , ג ' ת , ביר א - סיכה , מרג ' ה , ג ' לג ' וליה , כפר ברה וכפר קאסם . תפקיד זה כלל סיכונים רבים והפעלת מקורות שונים , תוך ניהול מידע מודיעיני רגיש ומסווג . בשנת 1969 סיים את תפקידו כרכז והושאל למשך שלוש שנים ל " מוסד " . בתקופה זו נשלח לאיראן יחד עם משפחתו , ששהתה בעיר הבירה טהראן . שליטתו הרהוטה בשפות הפרסית והערבית סייעה לאי אילו משימות ומבצעים של " המוסד " באיראן בתקופת השאה . בשנת 1972 סיים את שליחותו באיראן ושב ארצה . במסגרת תפקידו באותם ימים תחקר מחבלים שנשפטו והיו כלואים בבתי הסוהר וכן עולים מארצות ערב . בשנת 1976 יצא לאירופה . בשנת , 1977 עם סיום תפקידו זה , החליט לפרוש משירות הביטחון . עם פרישתו החל לעבוד בתעשייה האווירית ובחברות אזרחיות אחרות . משנת 1983 החל לעבוד בחברת ימית לעמילות מכס . בשנת 1990 יצא לפנסיה , אך לא לזמן רב : הוא גויס שוב לשורות המוסד למספר תפקידים , בארץ ובגרמניה . אברהם היה עובד מסור ונאמן , מוערך ואהוב על עמיתיו לעבודה לאורך השנים אשר שמר על קשרים רבים . אברהם לקח חלק פעיל בארגון יוצאי יהדות בבל . בהיותו בן 88 מחלה קשה השתלטה על חייו אך אברהם , כמו בתפקידיו הרבים , לא נתן לקושי ולכאב למנוע ממנו לחיות את חייו . הוא נלחם במחלה בנחישות עד רגעיו האחרונים בצורה צנועה ומכובדת . אברהם הלך לעולמו בנובמבר 2016 והותיר אחריו את אהובתו סועד , את שלושת ילדיו מיכל , אורנה ושלומי , עשרה נכדים ושלושה נינים . יהי זכרו ברוך . משה טל נולד בכ " ב בסיוון תרצ " ד , 5 ביוני 1934 נפטר בז ' באדר תשע " ז , 5 במרץ 2017 יליד העיר שסטרסבורג בצרפת , שם בבית הספר תודרך לא להבליט יהדותו . באחד הימים , במהלך מלחמת העולם השנייה , מחנך הכיתה מסר בידיו מכתב לאמו ובו ידיעה שהמשטרה הצרפתית בליווי גרמנים , אמורים לפשוט על בית הספר על מנת לעצור תלמידים יהודים ולשגרם למחנות ההשמדה . בני המשפחה עזבו בעוד מועד את שטרסבורג . משה נמסר לבעלת חווה ונאלץ ללמוד מנהגי הנצרות ולנהוג כנוצרי . כומר הכפר שהיה שותף לסוד , לימד את משה בן ה 8 - על הנצרות . כאשר ההורים באו לקחת אותו סרב בתוקף לשוב למנהגי היהדות . ב 1949 - בן 15 עלה ארצה עם חלק מבני המשפחה . בתחילה שהו במחנה מעבר עתלית , לאחר מכן במחנה עולים בפרדס חנה , לאחר מכן במחנה צריפונים באבו - כביר ומשם עברו לשכון עולים ברחובות . באבו כביר למד בישיבה של עליית הנוער במשך שנתיים , בעת שהייתו בישיבה הבין שעולם הישיבות אינו מתאים לו . משה חזר הביתה והחל לסייע בפרנסת המשפחה . במהלך השירות הצבאי קיבל תעודת הוקרה כחייל מצטיין . בסיום השירות השלים לימודים אקסטרניים במכונים הבריטיים ובאוניברסיטת לונדון במגמת עיתונאות וכלכלה שהקנו לו תואר . B . A התקבל לעבודה ב " מוסד " - שם שרת 32 שנים מתוכם שירת 14 שנים , בתקופות שונות , בחו " ל . במסגרת עבודתו ב " מוסד " , עבר מספר קורסים בכירים , בין היתר שנה במכללה לביטחון לאומי . לאחר יציאתו לגמלאות הועסק ע ” י הסוכנות היהודית ועמד בראש אגף העלייה מארצות מצוקה . כאשר פרש בשנת 1998 שימש מספר שנים נציג ציבור בבית הדין לעבודה . עד לאחרונה , התנדב באחד מסניפי קופת חולים ברחובות ובהנהלת העמותה של ידידי המרכז הרפואי בית חולים קפלן ברחובות . ביוזמתו וביוזמת חבר , נרקמו קשרים עם בית חולים בעיר דכאו בגרמניה וכיום יש שיתוף פעולה בין שני בתי החולים - החלפת משלחות וקבלת תרומות לבית החולים קפלן . משה היה ידוע באהבתו ומסירותו למדינה אותה שרת בנאמנות . יהי זכרו ברוך .
|
|