|
|
Page:128
הנפשגוף האונטולוגית החיה היא - היא הסנה הבוער של השירה , הכיסופים והשקיקה , של הקריאה האנושית עם שאגות העדרים וזמרת הציפורים בטבע טובע במרחב , אך גם עם שבר וזעקה של קרבן , של הכאב והסבל , מלווה בשקיקה לחיים של שלווה , יצירה וסביבה אוהבת . ההתבוננות במציאות באופן הזה נראית לכאורה מורכבת , מסובכת וקשה , אך כאשר ההכרה תופסת את התרחשות אנכי כיחידני ורציף , מהותו המורכבת והקונקרטית מובנת ויודעת יותר על עצמו ועל סביבתו דרך כל פעילויותיו במרחב . יחסיו עם עצמו ועם סביבתו מקבלים תנופת חיים אקטיבית , הבוערת בפעילות חיה , מתפעמת ומתרגשת , משתפת , מחלקת ומשפיעה על הקהילה ועל הסביבה . התפיסה מאפשרת לנפשגוף היחיד להתממש במשך חייו באופן של ' ייחוד ואיחוד בריבוי ' באותה העת ולראות ולחוות את הממשות בהתגלמותה הטרנסצנדנטית , עד להיותה מראות צובאות בהתחדשות התופעות ב " כתר " - " נצח " - " הוד " בהתרחשות החוויה . בכתר הכרתי הטהורה התכליתית הוגה חכמת תקשורת - שפה הווה דובר בינה בתבונה - מעשית שכלית בחסד יכולות אושרי - עיצבוני תוך גבורה הנעה במשך חיי הנאה וכאב אנכי הוא נצח עכשיו בכושר - בריאותי וצורתי אני הוד מעון חושניותי וניסיוני הרוחשים דרך תפארת אופיי והתנהגותי בסביבתי עצמי יסוד הזיכרון המעודכן במלכות משמעות החומר הפועל אנכי תפיסת המציאות האנושית היא פנומנולוגיה התרחשותית - התפתחותית . במשך מיליוני שנים ועד היום בהתרחשותה - התפתחותה של ההכרה חוזרים ונבחנים מנעדי ה " אושר - עצב " ו " הנאה - כאב " בסינכרון עם
|
|
|