|
|
Page:13
פוליטית הקודמת מבחינה לוגית ושוכנת במקום אחר , מחוץ לתחומי האמנות . בקיצור , אלו אינן מטאפורות . בביטוי " אידיאולוגיה אסתטית ” איננו מתכוונים לאידיאולוגיה ש ל האסתטי , אלא אנחנו מציינים את הרכיב האסתטי הפנימי בכל אידיאולוגיה אשר מבקשת לסגל לעצמה מבנה נרטיבי . המרכיב האסתטי של האידיאולוגיה הוא הפיתיון האוטופי שבזכותו יכולה האידיאולוגיה הזאת לפעול כסמכות הגמונית ולא רק ככוח עירום . כשאני מייחס מעמד מטריאליסטי ברמה כזו של גילום גופני למחקר שפותח לכאורה פתח להיפוך אידיאליסטי של המודל המקובל של אידיאולוגיה במונחי בסיס ומבנה – העל – היות שהוא טוען שבבסיס עצמו פועל רכיב אסתטי – מחובתי להבהיר , כמובן , באיזה מובן משמשת אותי המילה " מטריאליסטי ” , ולהסביר את הזיקה בין המחקר הנוכחי לכתיבה היסטורית במובן מסורתי יותר . כשמדברים על האפיון המסורתי של האידיאולוגיה כ " תודעה כוזבת ” , חשוב לזכור שבראשית הדרך לא היה המונח הבעייתי " תודעה ” , אלא " כוזבת ” . מה שמוצע כאן ודאי איננו הסתמכות אנטי – דיאלקטית גסה על איזו חומריות משוערת של הגוף כערובה לתוקף המטריאליסטי של הניתוח ; נהפוך הוא . אף על פי שקיימים היום מודלים מתוחכמים יותר לחשיבה על אידיאולוגיה , המושג שמקובל עדיין לפנות אליו ברוב המקרים – " תודעה כוזבת ” – מזכיר לנו כי ה " תודעה ” כלולה כבר מזמן בהגדרת האידיאולוגי שלנו . במסורת החשיבה הזאת , מושג ה " לא – מודע הפוליטי ” של פרדריק ג ‘ יימסון מסמן התקדמות חשובה בהבנת האידיאולוגיה , והוא מסייע לנו להבין את המצב השורר לדעתי בשדה הכוריאוגרפיה . אם אבקש לערער היכנשהו על מודל ה " לא – מודע הפוליטי ” , הרי זה בכל הקשור לנטייתו לנתק את האידיאולוגיה מהספרה של הביצוע החברתי – כלומר ממה שקורה במציאות . כדי להבין מהו ניתוח מטריאליסטי בדברים שנציג כאן , חשוב להבהיר קודם כול מה הוא איננו . לצורך זה אפשר להתבונן בדיונים פנימיים בחקר המחול כדי לנסח טענות כלליות יותר על הנחות היסוד של הביקורת המטריאליסטית . הפנייה של מדעי הרוח בשנים האחרונות לחקר התרבות במקום דגמי החקירה צמודי –
|
|
|