|
|
Page:5
פתח דבר מבקר מחול , שלילה אחר לילה מבקר בהופעות , מפתח אסטרטגיות לשמירה על הרעננות של המבט ושל המחשבה . לפני כמה שנים , מן הסתם בהשפעת התמכרות ארוכת שנים לנ ש י ו נ ל ג ׳ י א ו ג ר פ י ק , גיליתי שמועיל מדי פעם להתעלם במודע מכל ציפייה שמבוססת על ידע של סגנונות או של טכניקות . במקום זאת , דמיינתי לי שאני אנתרופולוגית , השוכבת במארב וצופה בפעילויותיהם של חברי שבט שטרם התגלה – בניסיון לעמוד על המנהגים ועל ההיררכיה החברתית שלהם , בטרם אגיח מהשיחים ואציג את עצמי בפניהם . משחק זה , שהתחיל כך סתם , הוביל בסופו של דבר לחיבור הספר הזה . התברר שלגישה הזאת יש גרסאות המתאימות גם לחקר העבר . גיליתי שאני נהנית לדמיין איך נראו הרקדנים על הבמה בנקודת זמן כלשהי , איזה מין גברים ונשים הם אולי היו , וכיצד האימון , היכולות , צורת הגוף וגם – לבטח במקרה של רקדנים – כוריאוגרפים – תפיסת החיים , השפיעו על מה שהוצג על הבמה . אולם רקדנים וכוריאוגרפים אינם מתקיימים בריק , גם אם משמעת האימונים המפרכת והיומיומית שלהם גורמת להם להיראות מנותקים מהחיים . אלו מאיתנו שכותבים על מחול מגלים לעתים שמתוך הלהיטות שלנו ללכוד ולתעד אמנות שידועה באפרמליות ( ephemerality ) שלה , אנו עושים לה שלא במכוון שירות דוב : אנו מתמקדים בה בעוצמה רבה כל כך , שאנו מנתקים אותה מהתרבות שממנה צמחה ושאותה שירתה . חלק מההנאה בפרויקט הנוכחי נבעה מהחקירה כיצד האקלים החברתי והתרבותי , תגליות מדעיות והתפתחויות בפילוסופיה ובשאר האמנויות השפיעו כנראה על העולמות שנוצרו על הבמה ועל אופיים של אלו ששוכנים בהם . מה הופך אישה לא – ארצית וחמקמקה לסמל משמעותי כל כך לקהל של שנות השלושים של המאה התשע – עשרה ומה הופך אקרובט חטוב
|
|
|