|
|
Page:14
בפוטנציאל לשיבוש או להפרה של הסדר החברתי השולט . עניין זה מוביל לדיון בקישור , הנחשב לרוב מובן מאליו , של המחול לחירות ולהתנגדות , וכפועל יוצא מכך גם לנשיות , בחלק מהגישות לחקר המחול ולביקורת התרבות העכשווית . חקר המקרה האחרון , בפרק , 7 הוא של תרבות הקלאבינג ( clubbing ) העכשווית , או של תרבות ה ” רייב ” – בהקשר של תרבויות הנעורים . הוא כולל הערכה ביקורתית של התיאוריות ושל ההבחנות התרבותיות ששימשו לפרשנים לשם הסברת ההופעה , ההתפתחות המהירה וההתפצלות בהמשך של תרבות הרייב . הפרק כולל גם דיון קצר בתיאוריות המשפיעות של התת – תרבות ( subculture ) בנוגע ל ” התנגדות ” ול ” סגנון ” שהופיעו מאז העבודה החלוצית של . Birmingham Centre of Contemporary Cultural Studies חשיבות הריקוד ברייב אינה מתוארת בצורה ברורה בתיאורים של תרבות הרייב מתחילת שנות התשעים . כלומר , הפרשנים התרבותיים של הרייב כמעט שלא שאלו מה באמת עושים אנשים בשעת קלאבינג . כמה מחקרים שפורסמו לאחרונה עוסקים בקודים ובפרקטיקות של הריקוד בהקשר של אירועי קלאבינג . חלקו המסיים של הפרק מתמקד בדיון בשלושה חקרי מקרים מוגדרים של תרבות הרייב והפוסט – רייב , ומציע בחינה של הדרכים שבהן המחקרים מבקרים את הניתוח המסורתי של התת – תרבויות של הנוער ואת הגישות הפוסטמודרניות לרייב שהופיעו בתחילת שנות התשעים . המחקרים ממחישים כיצד הסובייקטיביות מגולמת בגוף . אחת הדרכים הראשיות שבה מתבטאת הסובייקטיביות והבין – סובייקטיביות בתרבות הקלאבינג היא באמצעות הריקוד , ולפיכך , פרקטיקות הקלאבינג , הכוללות הבנה מגולמת בגוף , דורשות תשומת לב מדוקדקת .
|
|
|