|
|
Page:9
מדוע , בקיצור , קסם כל כך הריקוד של דנקן ? מתוך מודעות למגבלות הידע ההיסטורי , החלטתי לחפש בצורה מעט קרובה ומעט רחבה יותר אחר עדויות קיימות – לנסות לפחות לדמיין כיצד נכרך במקור הגוף שלה , באמצעות הריקוד שלה , בדמיון האמריקאי . מעולם לא חשבתי שדנקן הנאיבית , האינסטינקטיבית , ראויה לשבחים , קל וחומר מעוררת עניין . עם הקריאה , עם החיפוש ועם הניסיון לדמיין , הופיעה דנקן מורכבת בהרבה – כזו שלבטח נטתה לאינסטינקטיביות , אולם לא הייתה כלל נאיבית . הנה , אפוא , עוד ספר על איזדורה דנקן . אולם הוא נבדל , לדעתי , בניסיונו הממוקד לנסח את המשמעויות של ריקודה של דנקן לקהליה באמריקה ואת דרכי היצירה של אותן משמעויות . לפי דעתי , מפעל פרשני כזה מחייב שימת לב למשחק התיאום שבין הטקסט לקונטקסט : רק באמצעות קריאה של כל אחד מהם באמצעות האחר , אפשר להציע תיאור מלא ככל האפשר . המחקר שלי כולל אפוא שלוש רמות חקירה . הראשונה תיאורית ואנליטית : מה עשתה ומה אמרה דנקן , ומה היו התגובות של צופיה ? הייתי להוטה לחזור למקורות הראשיים , במאמץ לאתר את הסיפורים המומצאים והמעוותים שהשתרשו בספרות על דנקן . בניסוח תיאוריית המחול של דנקן ובחשיפת מקורותיה , הסתמכתי , בתודה גדולה , על הבסיס האיתן שסיפקו ביוגרפים וחוקרים כדוגמת פרדריקה בלייר , דבורה ג ’ ואיט , אליזבת קנדל , אלן רוס מקדוגל וננסי צ ’ לפה רויטר . רמת החקירה העיקרית השנייה היא פרשנית : כיצד פירשו קהליה של דנקן את הפרקטיקה שלה ? שעה שמרבית המחקרים של דנקן עוסקים בחשיבות הרקדנית במונחים גיאוגרפיים והיסטוריים רחבים מאוד , התעניינתי בעיקר בכוח האפשרות שדנקן גילמה לקהליה באמריקה במהלך חייה . למטרה זו , ועל סמך עבודתם של הפילוסוף מארק ג ’ ונסון ושל הסוציולוג פייר בורדייה , ניסיתי להמשיג את הגוף של דנקן בתור פרקטיקה שבאמצעותה מתואמים מגוון נושאים חברתיים , כדוגמת העצמי , גזע , נשיות , אמנות , דמוקרטיה ואמריקה . רמת החקירה השלישית היא ביקורתית : מה היו ההשלכות האידיאולוגיות
|
|