|
|
Page:13
" יש כאן ממש שתי השקפות עולם , לפחות ככה זה במבט שטחי " , ציינה בתי . " יש כאן שתי תפישות שונות לחלוטין על מהות העולם " , הסכמתי איתה . " האחת , בטור הימני , רואה את הקביעויות שיש בעולם , את ההתפלגויות שניתנות לניבוי , ומנסה להבין אותן על מנת להשיג שליטה טובה יותר במערכת . השנייה רואה את העולם כפסיפס של שונויות תלויות הקשר ויחסיות , שקשה להסיק מאחת לגבי האחרות " . " אבל זה יותר מזה " , אמרה בתי מקמטת את מצחה , " יש פה גם שתי השקפות שונות לגבי תפקיד ההערכה , האם היא צריכה לעזור ולשפר או האם היא צריכה לפקח " . " שתי הגישות רוצות לשפר , שתי הגישות רוצות לתמוך בלמידה . האחת בשיפור ובלמידה של המערכתכולה , השנייה של חלקים שונים בתוך המערכת . לכן הן גם נקראות כך ' הגישה המבנית ' ( system agency ) או ' הגישה ההומניסטית ' ( . ( human agency ההבדל ביניהן הוא בתפישה שלהן מי הוא הקליינט – מושא ההערכה , או מי שאחראי על מושא ההערכה . אבל את לגמרי צודקת שכאשר הקליינט הוא מי שאחראי על מושא ההערכה ( למשל מנהל , כאשר המוערכים הם העובדים ) – יש בהערכה אלמנט חזק של פיקוח " . " מרתק " , אמרה בתי מהורהרת . " בואי נראה אם אני יכולה לראות את התמונה השלמה . במסווה של בדיקת ביצוע והשגת מטרות ששוות את הכסף שהושקע בהן , ההערכה בעצם בוחנת את קיום החוזה שבין המדינה וסוכנויותיה לבין מקבלי השירותים , או כפי שאת קוראת לזה ' הקצאה ראויה של משאבים חברתיים ' . האפשרות לבחון את זה נותנת להערכה כוח להחליט באמצעות השאלות שלה והנושאים שאותם היא בוחנת , מה זו ' הקצאה ראויה ' , סוגיה שהיא מטבעה ערכית אידיאולוגית או פוליטית . על מנת להקטין את הכוח הזה , עשו להערכה קואופטציה לתוך המנגנונים הממשלתיים , אבל השאלה נשארה פתוחה , ורק קיבלה שינוי זווית קטן , או תרגום לשאלה אחרת ' את מי ואת מה ההערכה משרתת ' , שאלה של השקפת עולם שניתן לכנס אותה לדיכוטומיה של המערכת כשלם מול מרכיבי המערכת . לכאורה הבדל קטן בנקודת מבט , למעשה הבדל מהותי ביותר , מכיוון שהמערכת צריכה בעצם לדאוג לרכיביה כמו הקהילה והמשפחה בזמנו , ולכן נשארנו עם השאלה 10 Schwandt , 2001 b .
|
מירי לוין-רוזליס
|