|
|
Page:9
את הדרך , להיטמע בקולקטיב , להתמכר לסמים , להצטרף לכתות , הוא יכול לפתח אדישות תודעתית , הוא יכול לאמץ אמונות נוקשות ביחס לחיים ועוד . מעלתה של הגישה האקזיסטנציאליסטית היא שזו איננה תיאוריה אחידה וחד משמעית , ולכן היא משמשת קורת גג רחבה לתפיסות שונות ומעודדת שוני פנימי . אני מאמין כי אפשר לסייע לבני אדם בדרכים רבות , גם אם הללו מקלות לכאורה רק את סבלו המיידי של האדם ולא מפגישות אותו עם בעיות הקיום . לעתים קרובות אני מקל את סבלם של המטופלים בדרכים המוכרות והנהוגות בפסיכולוגיה כמו טכניקות התנהגותיות קוגניטיביות , תרגילי גשטלט , משחקי תפקידים , שיחה על מצוקות הנפש ועוד . לאחר מכן , לפי הצורך והרצון , אני מכוון אותם להתמודדות ישירה עם מגבלות הקיום . אציג כאן בקצרה ובמילים פשוטות את האני מאמין האקזיסטנציאליסטי שלי שקשור לחרדות : אני מאמין שעל חיי משפיעים הרבה דברים שאני לא רואה , לא מבין , לא תופס , והם מעבר להבנתי . לכן , ביסודי , אני אדם מאמין . אני מאמין שאת מה שאני רואה , מבין ותופס , אני בורא באמצעות אופני הראייה , ההבנה והתפיסה שלי . הבריאה שאני בורא במבטי ובאופן תפיסתי אינה אלוהית ונשגבת , ועוצמתה אינה נראית לכול , אלא היא בריאה קטנה , ייחודית ובלעדית לי . בריאה בלית ברירה . בריאה של אדם שאינו יכול להתבונן במשהו אלא דרך עיניו הייחודיות ותודעתו הייחודית . אני מאמין שאין מציאות המוגדרת כשלעצמה ללא המתבונן המגדיר אותה . ואני גם מאמין שאין מתבונן מוגדר כשלעצמו ללא העולם שבו הוא מתבונן . המתבונן והעולם קשורים זה בזה ויוצרים זה את זה . כשאני צועד ישר ונתקל במשהו , אני לא בורא אותו . הוא נגלה אלי . אני רק בורא את משמעותו של המשהו הזה בשבילי , בממדים שבהם אני בוחר למדוד אותו ( כמו צבע , צורה , משקל , צפיפות חומר , מבנה מולקולרי , שקיפות לקרינה ) , במשמעות שאני נותן לו : האם הוא
|
|