sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:10

שמעבר לסימנים האופטיים על הדף יש משהו שהמשוררים תפסו באוזניהם באופן אינטואיטיבי . יתרה מזו , שירמן מכיר בכך , שהפואטיקה האקספליציטית של התקופה הייתה נאיבית מכדי להסביר את התופעה ( ׳לא היו מסוגלים להגדיר את מהות משקליהם הגדרה נכונה׳ ) . המערכת המושגית שלהם הייתה , לדבריו , בלתי מספקת לחלוטין לטפל בתופעה זו לשביעות רצוננו , אפילו ברמה האלמנטרית : ׳בני התקופה הספרדית לא הכירו – כפי שלא הכירו מוריהם הערביים – שכל משקליהם מיוסדים על צירופי הברות ארוכות וקצרות […] חכמינו לא הכירו בכלל את מושג ההברה׳ ( שם : . ( 85 ממילא כל חוקר של שירה זו חייב לבחור בין שתי אפשרויות : לחקור את התופעה בכלים שרווחו בימי המשוררים ולוותר על העיקר או לחקור את אשר נראה לשירמן חשוב ביותר , ולוותר על העיקרון שאין לחקור את השירה הזאת באמצעות כלים ׳מודרניים׳ . בשורה ארוכה של עבודות ביקשתי לעמוד על המבנים התחביריים והפרוזודיים של השירה העברית בימי הביניים שיש בהם , לטענתי , כדי לתת תיאור מבני למקצת האינטואיציות הריתמיות הסגנוניות של קוראי שירה . פה אביא רק מקצת הדברים . לחוקרי השירה בימינו אין גישה אלא אל האינטואיציות של קוראים שחיים כיום ( גם אם מדובר באינטואיציות של פרופסורים בני למעלה משבעים ) . אך יש לקוות שהחוקרים ההיסטוריים יספקו אינפורמציה אם – ובאיזו מידה – היו האינטואיציות הללו שונות אצל הקוראים והמשוררים מימי הביניים . סקפטיציזם משתק יתרום אך מעט להבנת התופעה . חלק גדול מחיי המקצועיים הקדשתי לחקר השאלה , איך פועלות האינטואיציות האנושיות בדבר הריתמוס בשירה , ולהבנת התהליכים הקוגניטיביים שבהם כרוך הביצוע הריתמי של השירה . עיקר עבודתי הייתה בשירה האנגלית , אבל את ממצאי החילותי גם על השירה ההונגרית והעברית , ובכלל זה על השירה העברית בימי הביניים . פסיכולוגים ופסיכולינגוויסטים מקשרים את תיהל וּ ך הלשון בזיכרון ׳הפעיל׳ או ׳קצר הטווח׳ , הפועל באורח אקוסטי ותכולתו מוגבלת , על פי ג׳ורג׳ מילר ( , ( Miller , 1970 ב׳מספר המאגי 7 פלוס או מינוס 2 ׳ . בעבודותיי הרחבתי הנחה זו לחקר ריתמוס השירה וטענתי שבזיכרון קצר הטווח ובמגבלותיו יש כדי להסביר שורה ארוכה של תופעות פרוזודיות ספציפיות . כשהייתי תלמיד בתרגיל לפרוזודיה שנה א , בנימין הרושובסקי – אז אסיסטנט בשנתו הראשונה – העלה את השאלה , מדוע השורה הארוכה ביותר שאין בה צז וּ רת חובה היא בת עשר הברות בשיטות משקל שונות . היום אני יודע את התשובה : בגלל הזיכרון קצר הטווח , שתכולתו מוגבלת במספר המאגי 7 פלוס או מינוס . 2 אבל אז מאמרו של מילר עוד לא היה כתוב . העיקרון האופרטיבי החשוב ביותר שנגזר מהנחה זו הוא שבתבניות ריתמיות המתבססות על הבדלי משך , היחידה הארוכה ביותר באה בסוף ( שלא לסתום

הוצאת אוניברסיטת בר אילן


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help