|
|
Page:12
הנלהבים לתפישתי . נראה כי , גם חוקרי השירה היוונית העתיקה , בדומה לעמיתיהם חוקרי השירה העברית מימי הביניים , העדיפו את אשר עיניהם רואות על הנייר על פני מה שאוזניהם שומעות . מן הסתם , הנייר סובלני ויכול להכיל עשר , עשרים או שלושים הברות ביחידה ; אבל האוזן מוגבלת על ידי מגבלות הזיכרון קצר הטווח . להפתעתו גילה וילט שסיקינג ( Sicking ) הקדים אותו בספרו Griechische Verslehre ואימץ את עמדותיי בדבר הזיכרון קצר הטווח כבר בשנת . 1993 וילט בודק בימים אלה אם גם השירה הסנסקריטית תומכת את תפישתי בעניין הזיכרון קצר הטווח . מסקנות הביניים שלו חיוביות . שני ניסויים קוגניטיביים קלאסיים מבליטים היבטים חשובים בעיקרון זה , שיש בהם כדי להאיר את ההעדפות האינטואיטיביות של משקלים מסוימים לעומת אחרים במסורות שיריות שונות . ניסוי קלאסי של וודרו ( Woodrow ) מראה שאם הבדלי משך מונחים ביסוד ההקבצה של רצף טיקטוקים , ההדגש הסיומי הוא הטבעי יותר ; אם אלה הבדלי עוצמה , ההדגש התחילי טבעי יותר . להבדלי הגובה אין השפעה מבחינה זו . לפיכך , נוכל לצפות שבשיטות המשקלים ׳הכמותיות׳ המשקלים בעלי ההדגש הסיומי יתקבלו כטבעיים יותר מהמשקלים בעלי ההדגש התחילי ; המרובה יתקבל כטבעי יותר מהשלם במשקל היתדות ; הימבוס יתקבל כטבעי יותר מהטרוכאיוס בשירה הכמותית היוונית והלטינית ; הדקטילוס יתקבל כבלתי טבעי במיוחד בשירה היוונית והרומית הקלאסית . בהנחה שהשיטה הסילבו טונית שבשפות המודרניות מתבססת על הבדלי עוצמה , היינו מצפים על פי מודל זה , שהמשקל הטרוכאי יהיה טבעי יותר מהימבי , והדקטילי טבעי יותר מהאנפסטי . ואולם , על פי כל הידוע לנו , ההפך הוא הנכון . לכאורה אפוא השיטה הסילבו טונית שבשפות המודרניות משמשת כדוגמת נגד להכללה זו . אלא שההנחה שלעיל בטעות יסודה . למעשה , ההטעמה הלשונית היא תערובת של התרמיזים האקוסטיים – עוצמה , משך ושינוי גובה . ניסוי קלאסי של פריי ( Fry , 1958 ) מראה שהבדלי משך גוברים על הבדלי העוצמה בהשפעתם על תפיסת ההטעמה הלשונית ושינויי הגובה גוברים על הבדלי המשך . כיוון שלפי ממצאיו של ו וּ דר וֹ אין להבדלי הגובה השפעה על מיקום ההדגש , נמצא שגם בשיטה הסילבו טונית נועדה השפעה מכרעת להבדלי המשך . לפיכך גם שיטה זו מתיישבת יפה עם הצפיות המבוססות על ממצאי ו וּ דר וֹ . לאחרונה חזר קורט רייס ( Rice , 1992 ) על הניסויים של וודרו עם ציוד אלקטרוני משוכלל בהרבה , ומצא שגם הבדלי גובה הצליל מובילים להקבצות ימביות . ממצא זה מוסיף הצדקה 3 אני מנצל את שתי צורות הכתיב של תפיסה תפישה לבידול משמעות : תפיסה = פרצפציה , תפישה = קונצפציה .
|
|