|
|
Page:9
פתח - דבר " מוישה מה אתה עושה ? " " אני בונה בתים לערבים כי אין להם איפה לגור עכשיו " . מוישה הכה באדמה בפטיש , שב ונועץ בה בחוזקה את קצהו החד . הוא היה עסוק בעבודה , ולא הרים את עיניו כדי להשיב לי . מכל ילדי גן - שרה , היה מוישה עסוק תמיד בבנייה או בפירוק של משהו . הוא חפר במרץ , צווארו נוקשה , ראשו נטוי לפנים בנחישות , ולא טרח להרים את כתפיית הגופייה שנשרה אל זרועו . " מה ... אין להם בתים ? " שאלתי . " כן . שמעתי את אבא שלי וצבי מדברים , והם אמרו שהערבים ברחו ועכשיו אין להם איפה לגור . תזיז את הענף הזה הצדה " . הסטתי את הענף והלכתי אל המחסן של בית הילדים להביא עוד פטיש . הצטרפתי אליו בחפירה לפי הוראותיו . הפטישים שלנו נפגשו בנקודה כלשהי ושרטטנו את המתאר של מתחם יחידות המגורים לערבים שאין להם בית . זה היה לאחר ארוחת הצהריים . שרה הגננת , שבדיוק סיימה את הפסקת הצהריים , צעדה לקראתנו , בדרכה חזרה אל הגן , ושאלה מה אנחנו עושים . " אנחנו בונים בתים לערבים כי הם ברחו ואין להם איפה לגור " , התנדבתי להסביר . " וככה בונים בית ? חופרים עם פטיש באדמה ? " שאלה שרה משועשעת . מוישה מיהר להצדיק את התכנון שלו : " בטח . צבי אמר לאבא שלי שאם לערבים אין איפה לגור , אז יש מקום מתחת לאדמה . לכן אני מכין להם עכשיו את הבתים מתחת אדמה " . הוא הפנה את מבטו אליי , ואמר : " מה הפסקת ? תמשיך לחפור " . שרה הגננת צחקה ואמרה שזו בהחלט לא הדרך לבנות בתים , ובכלל , עכשיו מתחילה מנוחת הצהריים ואנחנו צריכים להיכנס להתקלח וללכת למיטה . במיטה , מבטי נעוץ בתקרה הלבנה , דמיינתי את הערבים באים , משפחות - משפחות , לגור בבתים שמוישה ואני בונים להם מתחת לפני
|
|
|