|
|
Page:10
דתית לתקומת עם ישראל . תשתית העומק של המעשה הנפשע היא הרצון לממש " מטרה קדושה " , שנגזרת מראייה מטה - היסטורית , משיחית או אחרת , של מהלך חיינו . זהו הדלק שהניע אדם בעל פתולוגיה קנאית לחפש צידוק דתי ליטול את נשמתו של גיבור ישראל , ממנהיגיה הגדולים של הקוממיות המתחדשת . הכשל הדתי - תרבותי שהביא לרצח ראש הממשלה מוסיף לאיים על הממלכתיות ועל הדמוקרטיה הישראלית . היהדות המסורתית שהתפתחה בנסיבות של גלות מתמשכת לא הכינה את עצמה ל " פרוץ המדינה " . לאחר שבעים דורות של היעדר ריבונות פוליטית אין לה זיכרון היסטורי , פתרונות נורמטיביים ומוסדות מתפקדים שיודעים להכיל את המופע הציבורי של היהדות במרחב טריטוריאלי עצמאי . קושי זה נעשה דרמטי במיוחד בהקשר של עירוב הלכה עם פוליטיקה . כך , משקוטלג הוויכוח על גבולות המדינה אל תוך עולם המושגים ההלכתי ( " פסקי הלכה " ) , הוא מוקצן בהכרח . ההלכה נתפסת כצו קטגורי בלתי מתפשר , ולכן השימוש בה בהקשר של הוויכוח הפוליטי מפעיל מנופים כבירי כוח של מחויבות בלתי מותנית . הגדרת סוגיות של מדיניות חוץ וביטחון כנושא הלכתי מוציאה את הדיון בהן אל מחוץ למסגרת הרגילה של קבלת החלטות דמוקרטיות . התפיסה הרווחת אצל דתיים היא שהמצווה הדתית איננה מותנית בנסיבות של הכאן והעכשיו . היא ניצבת מחוץ להיסטוריה ; עיוורת לא רק לשיקולים רציונליים , אלא גם וחמור מזה – לשיקולים מוסריים . זאת ועוד : השפה ההלכתית – " ייהרג ואל יעבור " – מעוררת זיכרונות היסטוריים של מקרים שבהם נאנסו מאמינים לעבור על הדת , והם התקוממו נגד הגזרה בכל אמצעי שעמד לרשותם . קנאי מרגיש בנוח בסביבה כזאת , והוא עלול לפעול . ב - 20 השנים שעברו התרחשו שינויים לטובה ; החברה הדתית ציננה במשהו את הלהט המשיחי שלה . אין פירוש הדבר שהלהט האידאולוגי פחת , אלא שההצדקות לו פונות לטיעונים רציונליים . יתר על כן , מסתמן פיכחון מסוים באשר להשפעות ההרסניות של עירוב הלכה בפוליטיקה . עם זאת עיקר המלאכה טרם נעשה : המנהיגות הדתית על רבדיה עדיין איננה מתמודדת עם האתגר הדתי שמציבה לפניה המדינה . הדוגמאות לכך רבות – היחס למערכת בתי המשפט ( " ערכאות של גויים " ) , הקריאות לסרבנות ממניעים דתיים , הפסיביות של הפוסקים , הנמנעים מפיתוחה של " הלכה ציונית " בנושאים מגוונים , ועוד .
|
|
|