|
|
Page:9
רצח רבין : אחריות וזיכרון ידידיה שטרן לפני 20 שנה זועזעו חיי . נוסף על הטראומה הלאומית שחווה כל הציבור הישראלי התנסיתי בטלטלה רגשית מיוחדת כשהתברר לי שרוצח ראש הממשלה יצחק רבין הוא תלמיד בפקולטה ששימשתי בה דיקן באותה עת . הבנתי שמשהו גדול מאוד השתבש . לראשונה הרגשתי שמדינת ישראל שאליה נולדתי איננה חסינה מפני הכוחות ההרסניים שהביאו לאובדן עצמאותנו הלאומית בבית השני . השנים שחלפו והניסיון המצטבר בחוויה הלאומית אינם מהסים את החששות . אמנם מתרחשים תהליכים מתקנים , אך זרמי העומק שאפשרו את הרצח טרם טופלו כנדרש . מהי הדיאגנוזה הנכונה של הבעיה ? ומהו תפקידו של זיכרון הרצח במתן מענה לה ? א . אחריות ברור לכול מי נרצח ; מי שילם בחייו החד - פעמיים . ואולם מטרתו של הרוצח לא הייתה האדם יצחק רבין אלא ראש ממשלת ישראל . מדובר ברצח פוליטי שנועד לשנות את מדיניותה של הרשות המבצעת ולמנוע את מימושו של הסכם אוסלו . היריות בכיכר מלכי ישראל ( כשמה אז ) ביקשו להחליף את הפתק שבאמצעותו בוחרים בהדק האקדח שבאמצעותו רוצחים . הפגיעה ביצחק רבין נועדה להשיג השתלטות אלימה על שוק הדעות וההכרעות הלאומי . ולכן הדם שנשפך בכיכר העיר היה לא רק דמו של " האיש ההוא" אלא גם דמה של הדמוקרטיה . היריות כוונו נגד הממלכתיות עצמה . המניעים לרצח הפוליטי היו דתיים . כזכור , היה אז עימות ישיר בין הכרעת הממלכה – לוותר על טריטוריה כחלק מהסכם שלום – לבין פסק הלכה של רבנים רבים השולל כל פשרה טריטוריאלית ; והרוצח , חמוש בטיעונים דתיים מופרכים , שאף להכפיף את מצוות הריבון למצוות הרבנים . אף שמדובר באירוע יחיד , טעות קשה היא לבודד את הרצח מההקשר הרחב שלו : מלחמת תרבות ודת המתנהלת בישראל על זהות , על משמעות ועל מקומה של הרציונליות בתהליכי קבלת ההחלטות הלאומיים . הרוצח וחלק מהציבור הדתי – קטן אמנם אך בעל משקל – שואף למהפכה אמונית שתתקן את המציאות הרוחנית במדינה , מתוך חזון כולל של אחריות
|
|
|