|
|
Page:9
תקציר דומה שבשנים האחרונות הקורבנות הייתה לאופנה . הוגים , סופרים , אמנים , אנשי אקדמיה , קולנוע ותאטרון — כולם הפכו את קורבנותם קרדום לחפור בו , וכולם מציגים לפני החברה תלי – תלים , גוני – גונים ונימי – נימים של הווייתם הקורבנית . רבים רבים מבקשים להוסיף את חלקם להיכל הקורבנות הישראלי , שממדיו הולכים ותופחים עד כדי מגדל בבל של " ניצולים " המתחרים מי סבל יותר מנחת זרועו של מפעל הדיכוי והמחיקה של הממסד הציוני – הגברי – האירופי – הקולוניאליסטי – האשכנזי , וכולי וכולי . המילים " מכבש דיכוי " , " מנגנוני שליטה " , " מחיקה " , " תוצר " , " קורבנות " , " הדרה " , " הזרה " , " אחר " , " ממסד " — כולן חוזרות על עצמן בשיח הקורבני כבטקס כישוף מאגי . כל אחד מוסיף את קיסם דיכויו למדורת הקורבנות עד כי שלהבותיה לוחכות שערי שמים . ספר זה מבקש להתחקות אחר מאפייני סוד הקסם הקורבני ולהצביע על המחיר שהחברה הישראלית משלמת בגין בולטותו הגוברת והולכת של השיח הקורבני בעיצוב הזהות הישראלית . עידן קץ האידאולוגיות , ובעקבותיו התקופה הפוסט – מודרנית , תרמו רבות לקידום תהליכים ראויים ומבורכים : הניסיון לתת בשיח הציבורי הד ומבע לקולו של האחר ; הפניית זרקור תשומת הלב לכל המודרים , המושתקים והמנוחשלים ; סימון מגוון אמצעי השליטה , הדיכוי וההזרה של ההגמוניה והאליטות השולטות בחברה — כל אלה הביאו ברכה למבקשים להפוך את העולם למקום טוב וראוי יותר . אולם דומה שהגולם קם על יוצרו . בשנים האחרונות אנו עדים לכוחו המשתק של קתרזיס הבכיינות המטהרת . התפתח כאן פולחן וידויים מזכך , שגרם לרבים מהקורבנות ולרבים מסנגוריהם המלומדים לנתב את אנרגיית העשייה לתיאורים מרשימים של תחלואי המציאות במקום לנתבה לקבלת אחריות לשינוי המצב . כמו אותו ילד בן 11 שפנה לעזרת הפסיכולוג בגלל בעיית הרטבה , ולאחר טיפול של שנה — כששאלו אותו מה שלומו — ענה " נהדר ! " . " אתה עדיין מרטיב ? " , הוא נשאל . " כן " , הוא ענה , " אבל אני מרגיש טוב עם זה " . תסמונת הקורבנות המשחררת הפכה את השיח הקורבני משיח מתקן לשיח מנציח . הצורך המבורך וההכרחי להמשיג ולהשמיע את קולם של המודרים ,
|
|