|
|
Page:13
כבוד האדם וחירותו במתכונתו הנוכחית מבחינת פירוט הזכויות שבו , אלא חוקה שיש בה מגילת זכויות אדם שלמה . ספקות רבים עולים באשר לעליונותו של כבוד האדם על כל זכות או אינטרס אחר . ההשוואה המתבקשת בהקשר זה נוגעת ליחס שבין הזכות לכבוד לבין הזכות לחיים ( במובנה הצר , שאינו כולל את שלמות הגוף ) . ישנם שיקולים רבים המחזקים את התפיסה האינטואיטיבית , והמקובלת על מרבית בני האדם , שלפיה לזכות לחיים מעמד רם משל הזכות לכבוד אנושי , ולמצער לא במעמד נמוך ממנה . למשל , אפשר לטעון שהזכות לחיים היא הבסיס לשאר הזכויות , שכן היא מגנה על קיומם של נושאי הזכויות . גם הבחנה באשר לאופי הפגיעה מביאה למסקנה דומה — הפגיעה בזכות לחיים היא פגיעה מכלה המביאה לאבדנם , לעומת הפגיעה בכבוד האנושי המכרסמת בכבודו של הנפגע אך לא שוללת אותו לחלוטין , וייתכן שאף לא ניתן להעלות על הדעת שלילה מוחלטת של הכבוד האנושי . על חשיבותן של שתי הזכויות אפשר ללמוד גם מאופן ההגנה עליהן בשיטות המשפט השונות , המתבטא בהגנה נרחבת יותר על החיים . אכן , ההגנה המוחלטת שמוענקת לכבוד בשיטת המשפט הגרמנית לעומת ההגנה החלקית על הזכות לחיים יכולה לנבוע מכל מיני סיבות שיתוארו ברשימה , אולם אין היא מעידה על עליונות שלה על פני הזכות לחיים וממילא לא על כלל הזכויות והאינטרסים . משכך , אין מקום לאמץ גישה כזו בישראל . לעניין מוחלטותו של כבוד האדם — בכל הנוגע לזכות לכבוד נפרד המשפט הגרמני מהשיח החוקתי המקובל של איזון ועובר לכלל הכרעה מוחלט , שלפיו בכל התנגשות תגבר הזכות לכבוד . למוחלטות זו יש הצדקות לא מעטות — הן הצדקות " כלליות " התומכות במוחלטות של כל זכות שהיא ( וככלל תומכות בקביעת עוגנים יציבים יותר בשיח החוקתי ) הן הצדקות התומכות במוחלטותה של הזכות לכבוד דווקא . נדמה שהמשותף להצדקות הכלליות יותר הוא החשש מהתממשות הבעיות הטמונות בשיח של איזונים שמעניק חופש ( כמעט ) בלתי מוגבל לפרשן החוקתי . באופן ספציפי יותר , הקשור לענייננו , אפשר לומר שככל שמתקבלת גישה המבוססת על איזון , ובפרט איזון ערכי כזה הקיים במשפט החוקתי , חופש זה עלול להתבטא ב " כניעה " של בית המשפט לתכתיבים הפוגעניים של כוח פוליטי דורסני ושל דעת קהל מתלהמת , אשר תוביל למתן לגיטימציה שיפוטית לפגיעות
|
|