|
|
Page:13
כמו שבטוח שהשמש תזרח בכל בוקר מחדש , כך בטוח שלא יאונה לכם כל רע . הרע ברובו כבר מאחורינו״ . כעבור ארבעים ושמונה שעות היו יהודי חוסט - וביניהם אבי , אשתו , בתם הקטנה רותי ועוד בני משפחה רבים - ברכבת לאושוויץ . אבי , שהיה חזק בגופו ובנפשו , שרד עבודות כפייה שונות בליימסדורף ואת מצעד המוות עד טרזיינשטט , שם הוא שוחרר . אשתו - שכמו מרבית יהודי הונגריה ידעה מה המשמעות של אושוויץ ומה משמעות ההפרדה בין כשירים לעבודה המופנים ימינה ובין ילדים , חולים וקשישים המופנים שמאלה - אחזה בחוזקה בידיה של רותי הקטנה , ושתיהן הופנו שמאלה — אל תאי הגזים ... אבי המנוח הנחיל לי אהבה ושמחת חיים , אך גם את כעסו על קסטנר , החבר שבגד , על שבגללו הוא החמיץ את ההזדמנות להציל את משפחתו . אבי לא היה אדם מר נפש ולא נטר טינה לאיש , אולם את קסטנר הוא שנא בכל נפשו ומאודו , ושנאה זו הועברה אליי מתוך שתיקתו , ללא שום אמירה מפורשת , שכן לא דיברנו יותר על הנושא עד יום מותו , כשמלאו לי עשרים ושש . ההגינות המחקרית חייבה אותי לספר את הדברים מכיוון שהעיסוק שלי בקסטנר מושפע ללא ספק מהסיפור האישי של משפחת אבי ושלי . לדעת אבי המנוח , קסטנר היה אשם בהטעיית יהודי חוסט ובהפקרתם כמו גם בהפקרת יהודי הכפרים וערי השדה , ולכן הוא לא מחל לו על כך מעולם . זו הסיבה שיכולתי לנתח את המחזה קסטנר ואת האמצעים האמנותיים של מוטי לרנר בכלים אקדמיים וביושר , אך בניתוח אישיותו של קסטנר לא יכולתי להישאר אובייקטיבית בשל הזעם והכאב הנוראיים שהוריש לי אבי . אני מקדישה את הפרולוג שלי לזכר אבי המנוח ולזכרן של אחותי רותי ואמה , הי״ד .
|
|
|