|
|
Page:10
ילדים ולגדל את עצמם . יחד עם זאת , אנו מציגים בפני הקוראים דלתות שונות לרעיונות שעיצבו את התקופה המודרנית והפוסטמודרנית , אשר בדרכים אליהן הן מובילות יוכלו הקוראים ללכת בכוחות עצמם . החינוך היה , מראשית דרכו באתונה של אפלטון , ועדיין הנו , מעשה פוליטי . מערכת החינוך היא זו שמגדלת את אזרחי העתיד , והיא עושה זאת כאשר היא נוגעת בסוגיות פוליטיות במפורש , וכאשר היא נמנעת מלהציג אותן בגלוי . כל תוכן שנבחר במערכת , כל הכרעה באיזה גיל ללמד ומה ללמד בו , הם בעלי משמעות בעיצוב דמותו של האזרח לעתיד . מסיבה זו לא נכסה בסדרה זו על המעשה הפוליטי : לא בזה ששזור בחינוך אותו אנו מבקרים ולא בזה שעל אפשרויותיו אנו מצביעים . גם על עמדותינו שלנו לא נכסה : אנו נמצאים בצד החפץ בחברה פלורלית , סובלנית , פתוחה , שוחרת שלום ושוויונית . אנו סוברים שחינוך הוא חינוך הומניסטי רק משעה שהוא מקדם מאפיינים אלו של האופי האנושי . סמכותנות , הסתגרות , גזענות , ועוינות כלפי האחר הן תכונות ששליטים יכולים לפתח אצל נתיניהם בעזרת מומחים , אך הן תתפתחנה באופן הטוב ביותר , ללא עזרת מומחים , בחברה שבה הבורות שליטה . הסובלנות , הפתיחות לאחר , היכולת להגיע לשלום עם שכנים עוינים , כמו גם הרצון להגיע לכך , היכולת להיאבק על חיים דמוקרטיים ושוויוניים – אלו לא יצלחו באופן נרחב ללא חינוך הולם . עמדתנו היא שלא החינוך לציות לסמכות הוא חינוך הומניסטי , אלא הפיתוח הסובלני , האטי והמקצועי של היכולת לסרב , לבקר ולהתנגד הוא זה שראוי לתואר ; לא הטמעת הנאמנות למולדת ראויה להיקרא חינוך , אלא פיתוח היכולת לבקר אותה , להיאבק על דרכה ולמשוך את הנאמנות ממנה כשהמצב מחייב . מסיבות אלו גם חינוך וגם אי חינוך הם מעשים פוליטיים : בורות חותרת תחת הדמוקרטיה ומכרסמת במעמדה , חינוך הומניסטי מחזק אותה ומסכן את השליטים החפצים בניצול העם למטרותיהם . אין אמצע : כל ויתור על הצד הדמוקרטי מקנה נקודות זכות לצד שכנגד . אין עמדות מחוץ למשחק הפוליטי בשדה החינוך . הסדרה הזו מיועדת לשוחרי הדמוקרטיה . אחרון , ולא חביב : רצח העם המתועש שידעה אירופה , מולדתו של החינוך ההומניסטי , במאה העשרים עומד כתאורת רקע לספרים בסדרה זו . הציווי ' לא עוד ' עומד בבסיס הביקורת והחשיבה המחודשת שלנו על ההגות החינוכית שקדמה לו ומכוון אותה . אנו מנסים לגייס
|
|