|
|
Page:14
בדברי הפתיחה שלו לרב – השיח שמיר מנסה לעמוד על מורכבות התופעה של עיבוד התנ " ך לדרמה בהקשר הישראלי . הוא משווה בין המיתולוגיה היוונית שעובדה לדרמה גדולה ומלין על כך שבדרמה העולמית המקרה של התנ "ך שונה . אמנם הוא מונה יצירות כגון " עתליה " מאת ז ' אן רסין , " כתר דוד " מאת קלדרון , " שאול " מאת אנדרה ז ' יד ועוד , אך טוען כי " התנ " ך לא שימש מקור לדרמטורגיה ממדרגה ראשונה בקנה מידה רחב " , וכי " במידה שנוצרה דרמה תנ " כית מעניינת — היא היתה אפיקורסית במהותה ומשכה מן התנ " ך והלאה , או החזירה אל התנ " ך אלמנטים שאינם שייכים לו " . כוונתו של שמיר היא להשאלת מבני עלילה וצורות דרמטיות מהדרמטורגיה העולמית בת הזמן והמקום של המחזאים למיניהם . לאור זאת השאלה העיקרית שהוא מעלה לדיון היא " האם תיתכן , איפוא , דרמה תנ " כית מקורית , הנובעת מן התנ " ך , או לכל הפחות מיחס מיוחד אל התנ " ך , מפגישה מיוחדת ומקורית עמו — או שמא גזירה היא שיהיו אלה או דרמות גרועות או תנ " ך גרוע ? " שמיר מונה רשימה ארוכה של מחזות תנ " כיים שנכתבו עד שנות השישים במדינה , ובכלל זה " תמר אשת ער " מאת יגאל מוסינזון , " אכזר מכל המלך" מאת נסים אלוני , " סדום סיטי " ו " סיפור אוריה " מאת בנימין גלאי , " מסע לנינוה " מאת יהודה עמיחי , " בראשית " מאת אהרן מגד , " יונה ג ' ונס " מאת יעקב מלכין ; ולאלו אפשר להוסיף גם את " הלילה לאיש " מאת שמיר עצמו , " העונה הבוערת " מאת אהרן מגד , מחזות מוקדמים יותר כגון " צור וירושלים " מאת מתתיהו שוהם , " מיכל בת שאול " מאת אהרן אשמן , ואף מחזות מאוחרים יותר , שנכתבו והועלו אחרי שנות השישים , כגון " יהוא " מאת גלעד עברון ( שגם מוצג בימים אלו בתאטרון הבימה בפעם השנייה ) , " כתר בראש " ו " אוכלים " מאת יעקב שבתאי ועוד . למחזות המוזכרים דגשים שונים ; רובם הם עיבודים לסיפורים לסוגיות בהווה , בכלל זה התייחסות לזהותה של רות כמואבייה וזרה . שמיר מוסיף דמויות ואירועים שלא הופיעו במקור . ראו שמיר , " הלילה לאיש " , שם , עמ ' . 63 - 45 15 שם , עמ ' . 23 16 שם , עמ ' . 24 17 שם , שם . 18 ראו בהקשר זה גם את מאמרו של מיכאל קשטן , " המחזה התנ " כי המקורי " , שם , עמ' ; 36 - 33 וראו גם שמעון לוי וקורינה שואף , קנון התיאטרון העברי : מאה הצגות ועוד אחת , תל אביב : הקיבוץ המאוחד , . 2002
|
|