|
|
Page:11
האחרונות לאלי ישי במפלגת יחד . יותר ויותר נוצר הרושם שהממלכתיות של הרב , ותפיסתו בדבר השותפות במפעל הלאומי – ציוני , נותרה יוקדת כשהייתה במישור התאורטי בלבד . עד כדי כך שכמה מתלמידיו אמרו לכתב מקור ראשון יואב שורק שהם אינם מצליחים להבין עוד את רבם . סיפור הרב טאו מעיד על שני דברים : מצד אחד , על העובדה שאכן , ברוח איומו של הרב מדן , היו בציונות הדתית חוגים שההתנתקות גרמה להם ( או לפחות זירזה ) לכרות ברית חדשה עם הציבור החרדי במקום הברית הישנה עם העולם החילוני ; ומצד אחר , הוא מעיד לא פחות על העובדה שעמדה זו לא זכתה לתמיכה ניכרת בציבור הציוני הדתי . ועם זאת ההזדהות עם המדינה והזיקה הלאומית של רוב בני הציונות הדתית , שכאמור נותרו על מכונן , עברו גם שינוי מסוים : לא עוד רומנטיקה תמימה של אמונה במדינה ובכוונותיה הטובות באשר הן , אלא תחילתה של הבחנה בין המדינה כשלעצמה לבין אופן פעולתה . המדינה והזהות הלאומית נותרו בעלות ערך גבוה , אבל יותר ויותר ניתן מקום לביקורת , אפילו לציניות , על דרכי פעולתה , ובכלל זה גם הנכונות לאמץ שיטות מאבק מיליטנטיות מבעבר כלפיה . בימי ההתנתקות עצמם בלט העימות בין שתי תפיסות תורניות של יוצאי ישיבת מרכז הרב — מצד אחד אנשי הר המור , שקידשו את הממלכתיות , התנגדו לסירוב פקודה וודאי לאלימות , ומן הצד האחר אנשי מרכז הרב עצמם ( אז בהנהגת הרב אברהם שפירא ) , שהוסיפו לראות במדינה ערך אך בד בבד תבעו לעצמם את הזכות להשתמש בכלי מאבק מקובלים במשטרים דמוקרטיים , ודאי בנושאים שנחשבים עקרוניים מהמעלה הראשונה , ובכלל זה אי – ציות לפקודות , חסימת כבישים וכיוצא באלה . ואולם בעקבות ההתנתקות דומה שהמאבק הוכרע , והבכורה עברה בבירור לקו שמעניק לגיטימיות למתיחת החבל ושאינו מאמין בריסון עצמי רדיקלי בשם קדושת המדינה . השינוי הזה בא לידי ביטוי מוחשי חודשים ספורים בלבד לאחר ההתנתקות , בקרב שהתנהל ביישוב עמונה ( מעין פרבר של עפרה ) סביב פסיקת בג " ץ שקיבלה את עתירתם של תושבים פלסטינים ואפשרה הריסת כמה בתים ביישוב שנטען כי נבנו על אדמה 14 יואב שורק , " אורות ערפל " , מקור ראשון , . 20 . 2 . 2015
|
|