|
|
Page:9
א . היחס למדינה כאמור , בתקופה שמיד לאחר ההתנתקות רווחו בציונות הדתית סממנים בדלניים : איומים בהפסקת התפילות למען המדינה ואף איומים שלא להתגייס , או לפחות שלא להתנדב ליחידות קרביות מובחרות . היו דמויות מובילות , כמו הרב יעקב מדן , שאפילו דיברו על מתן גט כריתות לברית עם האליטה החילונית והמרתה בברית עם החרדים . האיומים האלה הלכו ונעלמו : היסוד הלאומי הציוני הוא לב הזהות של הציונית הדתית , במידה רבה אף יותר מן הזהות הדתית עצמה . לפיכך לא היה ריאלי לצפות שהבדלנות תהפוך לתופעה ממשית . אדרבה , אפילו רבים מהנערים שנפתחו נגדם תיקים פליליים עקב פעילות אלימה במאבק נגד ההתנתקות , ובשל כך נטה הצבא שלא לגייס אותם כלל , עשו מאמצים ניכרים להיאבק בגזרה זו ולבטלה . עם זאת יש סימנים שהיחס למדינה נעשה רומנטי פחות , והממלכתיות שאפיינה את הציונות הדתית איבדה לא מעט מזוהרה . כך למשל , עצם השינוי שעבר המושג " ממלכתיות " , שנהגה במלעיל במקום במלרע וקיבל קונוטציה נלעגת קמעה ; וביטויים ידועים שייחסו למדינה מעמד של קדושה דתית מהותית ( ללא קשר למעשיה ) , כמו התיאור של הראי " ה קוק את המדינה כ " יסוד כיסא ה ' בעולם " , שהתפוגגו מהשיח הציוני הדתי . יתר על כן , סר חנה של התפיסה המשיחית – גאולתית , הגורסת כי המהלך הציוני הוא חלק ממימוש חזון הגאולה הנבואי , ולפיכך הוא דטרמיניסטי ואין אפשרות נסיגה ממנו . הדחפורים שהרסו את בתי היישובים ברצועת עזה גרמו לרבים לפקפק בצדקת התפיסה הזאת , וממילא נפגע גם מעמדם של רבים מהרבנים שביטאו אותה . כפי שיפורט בהמשך , כלל העולם הרבני איבד ממעמדו , אבל תופעה זו בולטת במיוחד בכל הנוגע לרבנים שמוסיפים לדבר 8 בריאיון לעיתון הארץ . שלג ושביט ( לעיל הערה . ( 4 9 זו מסקנתו העיקרית של מחקר עומק שערך מרכז גוטמן ב – 2014 על המחנה הדתי – לאומי . ראו תמר הרמן , גלעד בארי , אלה הלר , חנן כהן , יובל לבל , חנן מוזס וקלמן נוימן , דתיים ? לאומיים ! המחנה הדתי – לאומי בישראל , 2014 ירושלים : המכון הישראלי לדמוקרטיה , . 2014
|
|