|
|
Page:11
היו רבים פוקדים את חדרה הקטן , מקשיבים לסיפוריה ונלכרים בקסם הרעננות והיופי שהקרינה . טוםיה היתה אהובה ונערצת . לא רבים ידעו על נדירותה כדרכים מה גם שהמראה הבהיר והבלונדי שלה לא היה חופשי מתווים שעלולים היו להסגיר את יהדותה . אפיילו לא כל מקורביה המחישו לעצמם את החררות שליוו את השליחה שמדדה את ארץ הכיבוש לאורכה ולרוחבה , חצתה גבולות ורשמה על לוח לבה קורות של מקומות ומעשים של הברים . טוסיה השיבה אהבה לאנשים שהכירה ואימצה אל ליבה עיירות יהודיות שפקדה . ואת רגשותיה ביטאה בטכתב הצוואה שהוא מהתעודות הגדולות של הזמן : " ישראל גורע לעיני ואני פוכרת ידיים ואיני יכולה לעזור לד , " כשלב האחרון פעלה טוסיה אלטמן בשותפות וכקירבה רכה עם אריה וילנה שליה האירגון היהודי הלוחם , בצד הפולני של וארשה . היא עסקה בהשגת בשק ובהברחתר לגיטו רבטוויית קשרים עם אנשי מחתרת פולנים - אר כל אימת שסכנת גירוש היתה אורבת לגיטו , היתה מופיעה בפנים ונשארת עם חבריה . כר גם קרה כימי מרד הגיטו . טוסיה היתה בין המעטים שיצאו מבונקר המיפקדה במילה 18 ועברו בתעלות הביוב של וארשה . היא שהורגלה להעמיד פנים של פולניה היתה בחבורה שניספתה בתקרית אומללה שאירעה במחבוא . רבים שהכירו את טוסיה וימים רבים לא ירעו מה עלה בגורלה , ציפו להיבצלותה . דומני שציפייה זו היתה מבוססת על כוח החיים והתקווה שהאצילה על סביבתה , חייקה קלינגר מאנשי המחתרת של השומר הצעיר במחוז זאגלמביה רשמה ביומנה : " מכל היריעות על מותם של החברים ש ' הציצר אלינו היתה קשה לי היריעה על מותה של טוסיה . הריהי עומדת לעיני עד היום הזה , כפי שהיתה בבואה לחווה , מחוייכת , עליזה , שופעת בריאות . קשה היה להאמין כי היא באה מווארשה עיר-הרפאיס . גם היום מסרבת אני להאמין כי איננה . מאמינה אני כי אראבה כאן , בארץ , מחוייכת , עליזה , כפי שראיתיה בחורה ... " חייבים אבר תודה לזירה שלו , מחברת הספר הזה , על שהחייתה את דמותה ורוחה של טוסיה ושרטטה תווי אישיות של נערה יהודיה בת העיר ולוצלאבק שזכתה להיות מראשי המתקוממים והלוחמים בימי החידלון של יהדות אירופה . 0 רוםי ישראל גרטמז
|
|
|