|
|
Page:14
מחנות : האחד בראשות ברק שכאמור התנגד לגירוש , והשני , הגדול יותר , בראשות שמגר , שהיה מוכן לאשרו . בסופו של דבר היה צורך בהתייעצות בארבע עיניים של שני השופטים כדי להגיע לפשרה . בשעה שבע בערב הודיעו השניים כי מלבד השגותיהם לגבי ההליך ולגבי מספר האנשים המעורבים , הם דוחים את הבקשה להוציא צו מניעה שיחסום את הגירוש , שעל כן יוכל להימשך כמתוכנן . השופטים הודיעו כי יפרסמו את החלטתם המלאה ואת המניעים לה במועד מאוחר יותר . בשל אובדן גורם ההפתעה , תוצאות הגירוש לא היו כמתוכנן . המגורשים , אשר התמקמו באוהלים בשטח הפקר מצפון לרצועת הביטחון בלבנון , בתנאי מזג אוויר חורפי , זכו לתשומת לב העולם ולאהדתו . ישראל , מנגד , הצטיירה כגוליית מגושם , דימוי שרק התעצם כאשר דובר הממשלה הודה כי בבהילות לעצור את פעילי חמאס נפלו " טעויות " רבות ברשימת המגורשים . בתוך כמה ימים נכנעו רבין וחבריו השרים ללחץ אמריקני , והפחיתו במחצית את התקופה שבה נאסר על המגורשים לשוב לישראל . נותרה מערכה אחת אחרונה . שבועיים לאחר הגירוש פרסם בית המשפט העליון את ההחלטה , אשר התקבלה פה אחד לאפשר את הגירוש , בתנאי שיתאפשר למגורשים בשלב מאוחר לזכות בשימוע כלשהו , כאשר הם עדיין מצויים בשטח לבנון . מבחינה מעשית היתה ההחלטה חסרת משמעות , כיוון שהמגורשים סירבו להשתמש באפשרות זו . הם נותרו בלבנון במשך שנתיים , ושבו לישראל לאחר תום פקודת הגירוש . יותר מעשרים שנה מאוחר יותר , בעת כתיבת שורות אלה , נראית השתלשלות העניינים מפתיעה הרבה פחות מאשר בזמן התרחשותה . מעורבותו האינטנסיבית של בית המשפט העליון בפעולותיה של הרשות המבצעת נהפכה מאז כמעט לדבר שבשגרה . די לקרוא את כותרות העיתונים היומיים כדי לדעת כי פסיקות בג " צ בעתירות המובאות בפניו - שמספרן גדל מאוד מאז - נהפכו זה מכבר למרכיב כמעט אינהרנטי , גם אם לא מכוון , בתהליך קבלת ההחלטות בישראל . לעתים נהפך בית המשפט לגוף בעל המילה האחרונה , פשוטו כמשמעו , בקביעת מדיניות . כך קרה במגוון רב של תחומים - מהפרטת בתי סוהר , דרך הכללת לימודי ליבה במערכת החינוך וכלה בקיומם של מבחני רישוי למקצועות דוגמת יועץ השקעות . אך בעת התרחשותם של האירועים בפרשת גירוש אנשי חמאס ללבנון , מדובר היה באירוע בעל משמעות מרחיקת לכת , כמעט רעידת אדמה
|
|