|
|
Page:14
והמבדיל בין ' היהודי ' ל ' גרמני ' . ומכאן שהדרמה שאנו דנים בה היא גם הדרמה שבין יהודים לגרמנים , כלומר סיפורה של קרבה דו משמעית , קרבה ' דמונית ' שיש בה מן הריחוק , מן ההבדל ומן הדמיון המבעית . במסה זו אנו קוראים את קפקא ' עם ' פון קלייסט , את אוארבך ' עם ' קירקגור , את היינה ' עם' וגנר , את רוזנצווייג ' עם ' היידגר . שאלת הספרות מוארת כאן כדרמה של כפילים , כפרספקטיבה או כ ' התגלות ' כפולה של שאלת החוק והגוף . ואולם אין מדובר כאן בניסיון לקריאה השוואתית או ב ' סינתזה ' , אלא בקורספונדנציה ( התכתבות / זיקה ) , בקריאה של הקבלות והיפוכים . סיפורו של קפקא נקרא כאן כסיפור על תנאי האפשרות של הספרות , כטקסט שמצביע על היסוד הספרותי החבוי בטקסט ( בכל טקסט ?) . יסוד זה מתגלה על הסף , במרחב אשר ' לפני החוק ' . ואולם באיזה חוק אנו מדברים ? מהו החוק שאנו , קוראיו של קפקא , ' הקוראים ' , עומדים בפניו ? תחילה אנו מניחים שמדובר ב ' סטרוקטורה ' של החוק , כלומר במבנה הידע ובמבנה הכוח בעת החדשה . החוק הוא מבנה של חשיבה ושליטה . אין מדובר אפוא בחוק מסוים , אלא בעצם הסטרוקטורה האוניברסלית של שיח המושגים ושיח האלימות . אנו עומדים בפני החוק הכללי – החוק הטוען לתוקף כללי . לחוק יש כמובן תחומי תוקף שונים – פיזיקליים , טכניים , אתיים , משפטיים , ביורוקרטיים , פוליטיים – אך בכל צורותיו אלה החוק מגלם את ההכללה , את ' הביטול הדיאלקטי ' ( , ( Aufhebung של המקרי , הפרטי , הסינגולרי . החוק שואף להכללה ולכן דוחה את הפרטי ומבטל את יוצא הדופן אל תוך מסגרת מושגית , מופשטת , אנונימית , חסרת פנים . בניסוח אחר ( הניסוח של ולטר בנימין ) , החוק הוא סטרוקטורה ' הומוגנית ריקה ' . זה החוק שחווה קפקא כסופר , כדוקטור למשפטים וכפקיד ב ' מוסד לביטוח נגד תאונות עבודה בפראג ' . זה החוק שקפקא הכיר היטב את דרכיו , את עיוותיו ואת נקודות
|
|