|
|
Page:9
הרומזת על תוכנה ההפכפך של חוויית ההתגלות . ההתגלות של החוק , הפיכתו של החוק לגלוי ( פתוח , נגיש , ברור ומובחן , בעל פשר ) , היא אפשרות קלושה , וממילא ההתגלות אינה נושאת עמה בשורה בלשון אדם . ' אור הזוהר המפציע ואינו כבה מבעד לשער החוק ' הוא אור חסר פשר . החוק שותק . על תכונה זו של החוקים המסרבים להתגלות עומד גם סיפורו של קפקא ' במושבת העונשין ' . כתביו של החוק מצטיירים למבקר במושבה כדיאגרמות סתומות שאין בכוחו לפענח , ' קווים דמויי מבוך המצטלבים אלה באלה ובקושי רב אפשר להבחין במרווחים הלבנים שביניהם ' . תרשימים סבוכים אלה הם כתבי הסתרים של המכונה – כתבים בלתי קריאים , חסרי פשר . החוק שותק . אך לפני החוק ולעומתו עומדים שומר הסף והאיש מן היישוב ' ומשוחחים ' . הם באים בדברים . ומה פשר הדיאלוג הניטש ביניהם ? לפני מותו נאספות בראשו של האיש כל ההתנסויות שחווה במשך הזמן כולו לכדי שאלה אחת , שאותה עדיין לא הציב בפני שומר הסף . הוא רומז לו , מכיוון שאין עוד בכוחו לזקוף את גופו שהתקשה . שומר הסף מוכרח להתכופף אליו מטה , שכן הבדל הגבהים השתנה מאוד לרעתו של האיש . ' מה עוד ברצונך לדעת עכשיו ' , שואל שומר הסף , ' אינך יודע שובע ' . האיש בא בשאלות , שומר הסף משיב מגבוה . בין הגופים , בין גופו הענק של השומר לגופו הדועך של האיש נפער פער . תשובותיו של השומר , על כל פנים , אינן משביעות את האיש מן היישוב . והרי עד כה היו תשובותיו פתוחות וסגורות . הכניסה אל החוק , כזכור , אפשרית , ' אך לא כעת ' . מבנה התשובה , כמוהו כמבנה הכניסה אל החוק , הוא מבנה של דחייה . ' לא כעת ' , אומר השומר , החוק עשוי להתגלות אך לא בהווה . ובמילים אחרות : ההתגלות היא פוטנציאל , אפשרות
|
|