|
|
Page:13
ניסיון יחסית וצעיר , הנשיא ברק אובמה , אשר כקנדי בא אל הבית הלבן מצויד במצע בתחום מדיניות החוץ , מצע שתכליתו להידבר עם יריבינו ביתר מיומנות וכישרון ולהבין הבנה אמינה יותר את כל מה שמבצבץ מתוך סכסוכים בלתי ניתנים ליישוב לכאורה כדי שנפתור אותם טוב יותר . אני עצמי נחשפתי לסוגיות ולאתגרים הללו בימי המגעים שלנו עם המנהיג הסובייטי מיכאיל גורבצ ' וב , בעת שכיהנתי בתפקיד היועץ לביטחון לאומי של הנשיא ג ' ורג ' ו " ה בוש בבית הלבן . בוש ורונלד רייגן , שני נשיאי ארצות הברית שקיימו מגעים עם גורבצ ' וב , היו שונים מאוד זה מזה . אך שניהם הבינו שבניסיון לשים קץ למלחמה הקרה אין דבר חשוב יותר מההידברות עם מקביליהם הסובייטים . אף על פי שהנשיא רייגן כינה את הסובייטים “ אימפריית הרשע " , הוא קיים חמש פגישות פסגה עם גורבצ ' וב ושקד על ניסוח אין - ספור הסכמים קונקרטיים שסייעו לבנות אמון בין שתי המדינות . ובשעה שחומת ברלין נפלה , ב - , 1989 ואנו פעלנו לקדם את איחודה של גרמניה , עמד הנשיא בוש בכל הפיתויים לשמוח לאיד או לטפוח לעצמו על השכם . הוא חזר שוב ושוב על המסר שאם תבוא המלחמה הקרה אל קצה , שני הצדדים יצאו ממנה מנצחים . בהצהרות הפומביות הללו היתה בלי ספק הפגנת מתינות אך גם הימנעות מלהעניק לאויביו של גורבצ ' וב בפוליטביורו הסובייטי כל תירוץ לבטל את המדיניות שלו או לסלקו מתפקידו . לא נותר לנו אלא לנחש כיצד היה קנדי , קשוח יותר או פייסן יותר , משנה את פני ההיסטוריה במשבר ברלין . 1961 אך אין חולק על כך שאירועי אותה שנה החזירו את המלחמה הקרה לקיפאון עמוק בתקופה שההינתקות של חרושצ 'וב ממסורת הסטליניזם היתה עשויה להציע לנו סימנים ראשונים להפשרה . ברלין 1961 מוליך אותנו לאורך האירועים בדרכים חדשות ונועזות , הוא בוחן את האופי הבסיסי של שתי המדינות שניצבו במוקד העניינים , ארצות הברית וברית המועצות ; הסביבה הפוליטית הפנימית של כל אחת מהן ; והתפקיד המכריע שמילא האופי האישי של המנהיגים . את כל אלה הוא " אורג" לסיפורים חשובים לא פחות על תפקידם של כל הגורמים הללו במדינות כגרמניה המזרחית וגרמניה המערבית . זה ספר מרתק , חקור להפליא ומעורר מחשבה , התופס את הדרמה של התקופה על רקע התפאורה הססגונית של ברלין , וקורא תיגר על מוסמכות בנוגע לשנים המכוננות ביותר של המלחמה הקרה .
|
|
|