|
|
Page:11
פתח דבר על קו הקץ אם תיאותו להאמין לי , מוטב . אספר עכשיו כיצד אוקטאביה , עיר של קורי - עכביש , עשויה . ישנה תהום בין שני הרים תלולים : העיר תלויה על בלימה , קשורה לשני הרכסים בחבלים , שלשלאות וגשרים עיליים . מהלכים שם על גבי קורות - עץ , משגיחים יפה שכף - הרגל לא תדרוך בחללים או שנאחזים בחוליות של רשתות - הקנבוס . מתחתנו אין מאומה , בעומק של מאות על מאות מטרים ; כמה עננים חולפים שם למטה ; בקושי רב ניתן להבחין בתחתית - התהום . זהו בסיסה של העיר : הרשת המשמשת למעבר ולתמיכה . כל היתר , במקום שיתנשא כלפי מעלה , תלוי מלמטה [ ... ] חייהם של תושבי אוקטאביה , התלויים על פני התהום , בטוחים כלשהו יותר מחיי תושביהן של ערים אחרות . הם יודעים שהרשת לא תוכל לשאת יותר ממשקל מסוים . את הדברים הללו שם הסופר איטאלו קאלווינו בפיו של מרקו פולו , הניצב בפני קיסר האימפריה המונגולית , קובלאי חאן , ופורס בפניו מארג מרהיב של ערי ממלכתו , ערים שמהותן נסתתרה מעיניו של השליט הגדול . אחת מאותן ערים היא אוקטאביה , עיר של קורי עכביש התלויה על פי תהום . משל אוקטאביה מספר על קיום בדמות עיר , על איום אבדון בדמות תהום , על ביטחון בדמות רשת . זהו דיוקן דמותה של חברה התופסת את קיומה כתלוי על בלימה , על סף תהום המאיימת בכליה . בתווך , בין הקיום לבין תהום האבדון , מצויה רשת הביטחון שעליה נסמכים בני העיר . מבעד לחורים הפעורים בה הם חוזים באבדנם ויודעים - עליהם לעמול כדי לטוות אותה : להכין את החוטים ולהתקין מהם חבלים . שלל חבלים משמשים את בני העיר באותה מלאכה קיומית ; אכן , עבורם אלה הם " חבלי קיום " ממש . בני הקהילה
|
|