|
|
Page:11
כביטוי של ׳מילים מקודשות׳ , כמינוחו של הפנומנולוג של הדת אדוארד להמן ) . ) Lehmann , 1862 - 1930 לפי להמן התפילה ממלאת מקום מרכזי במרכיב השני מבין שלושת המרכיבים של הדת ) ׳פעולות מקודשות׳ כגון ריטואל ומגיה ; ׳מילים מקודשות׳ כמו שירת הקודש וטקסים ; ו׳מקומות מקודשים׳ במובן של מרחב ומקום במרחב ( . אלסטון ציין את התפילה ואת ׳שאר צורות התקשורת עם האלים׳ כאחד מהמאפיינים של התהוות הדת . המישור השני — תפילה כשיקוף הדינמיקה של חיי המתפלל — הולם את הדיון בתפילה בספרות המיסטית ובספרות הפנומנולוגית . הרוחניות הנוצרית מבוססת בחלקה על ספר תהלים ועל התפילות הבנויות עליו . סדר היום המונסטי מסתמך על תפילות כאלה , ועיקרון זה משתקף למשל בכתביו של אוגוסטינוס . בספרות המיסטית התפילה היא לעתים ביטוי לשאיפת הדבקות וההתאחדות עם האל . תרזה מאווילה ) , ) 15 2 - 1515 למשל , כינתה את השלב הראשון של ההתאחדות ׳תפילת הדממה׳ . בניגוד לתפילה המילולית שלב זה מציין את ההתבוננות וההשתקעות — המדיטציה — בטקסט מקודש או באירוע מחיי הקדושים . התוצאה היא חוויה של קרבת אלוהים . את השלב השני כינתה ׳תפילה של ההתאחדות המלאה׳ . שלב זה מציין את גילוי הנוכחות האלוהית בנפש . התוצאה היא התאחדות של האלוהות והנפש ב׳חיבוק׳ הדדי . השלב השלישי הוא השלב האקסטטי . לפי תיאור זה התפילה אינה אלא רפלקסייה של הדרגות השונות של החוויה המיסטית . גישה מרחיבה של תודעת התפילה מופיעה גם אצל הוגים שאינם מיסטיקנים במובהק . למשל , אמיל ברונר ) 9 1966 - 1 ( ציין שהתפילה היא ראי נפשו של המתפלל ויחסה לאלוהות . הוא טען , שהתפילה נובעת מ׳השקפה מעמיקה על חיינו וכן מלימוד ומחקר של דבר האל׳ . תפיסת התפילה כתהליך רצוף המעצב את חיי המתפלל מופיעה בהגות היהודית . גישה שאיננה מיסטית אך היא רואה בתפילה ביטוי של זרם החיים ראה שארפ ) לעיל הערה , ) 4 עמ׳ . 22 0 , in P . Edwards ) ed . ( , Encyclopedia of Philosophy , ׳ W . P . Alston , ‘ Religion New York 1967 , pp . 141 - 142 11 ראה , N . Pike , Mystic Union : An Essay in the Phenomenology of Mysticism Ithaca & London 1992 , pp . 1 - 11 E . Brunner , The Divine Imperative : A Study in Christian Ethics , Cambridge . 2002 [ 1941 ] , p . 314 הרי״ד ציטט את ברונר בחיבורו מן הסערה , עמ׳ . 129
|
|
|