|
|
Page:14
עבודת הרבנות במרוקו לא היתה אחידה . בערים הגדולות התרכזו הרבנים בהוראת התורה לציבור הרחב ולתלמידי החכמים , בניהול חיי הקהילה ובעשיית דין . באזורי הכפר נהגו הרבנים לצאת למסעות ארוכים שבמהלכם ביקרו את היהודים בכפרי הסביבה . אנשי הכפר חגגו את בואו של הרב בסעודות מצווה ארוכות , בשירת פיוטים ובדברי תורה – ימים של התרוממות רוח והתעוררות דתית . בביקוריו נהג הרב לפסוק בשאלות הלכתיות קשות ולדון בין אדם לחברו . לאחר כמה ימים המשיך לכפר אחר , ולעתים קרובות התלוו אליו נערים צעירים , תלמידים שהפכו לפרחי רבנות . מודל זה השפיע על התהוותו של מוסד ה " צדיק " . עוד בחייו נהגו בו כבוד רב וביקשו את ברכותיו וקמעותיו , ולאחר מותו עלו לקברו בזמנים מיוחדים ובעיקר לקראת חגים וביום פטירתו . מנהג זה קרוי בערבית ' זיארה ' היינו ביקור . העלייה לקבר נמשכה לעתים שבעה ימים , וכללה היטהרות , תפילה ובקשות , ריקוד , סעודה והדלקת נרות . דפוס זה אפיין , למשל , את משפחת אבוחצירא שפעלה במחוז תפילאלת , והמשיכה בכך גם בארץ . עולם לימוד התורה במרוקו היה רחב ומגוון , ונחלק לשתי אסכולות עיקריות : אסכולה רציונליסטית , המזוהה בעיקר עם הרב רפאל בירדוגו ; ואסכולה קבלית , שהרבנים הבולטים בה היו רבי חיים בן עטר והרב יעקב אבוחצירא . מרוקו היתה בית יוצר לספרות שו " ת ( שאלות ותשובות בהלכה ) מקיפה ופורייה ביותר . במהלך הדורות נכתבו בה מאות ספרים הממחישים את השליטה הרחבה של חכמיה בש " ס ובפוסקים , ומחדדים את תפקיד ההלכה כמגשרת על הפערים שבין התורה לחיים . מפאת הצורך להתמודד עם בעיות השעה , תיקנו רבני מרוקו תקנות רבות , בייחוד במקרים שהפתרון ההלכתי לא ענה על מידת הצדק וצורכי הדור ( כגון תקנה בדבר ירושת בנות ) . התקנות שתוקנו בקהילת העיר פאס התקבלו ברוב ערי מרוקו , ובמאתיים השנים האחרונות התקבלו גם תקנותיה של מכנאס . במאה העשרים חודש מוסד זה , כאשר רבי שאול אבן דנאן , רבה הראשי של מרוקו , נהג לכנס פעם בשנה את מועצת רבני מרוקו כדי לדון בבעיות השעה . הדיונים ארכו כמה ימים ובהם התקיים משא ומתן שבסופם נערכה הצבעה גלויה . תקנות אלו עוררו עניין רב אצל הרב הראשי לישראל , הרב יצחק הרצוג , והוא אף פעל ליישום של מודל דומה במסגרת
|
|