|
|
Page:10
ובכל השבילים , והיו רבים כאלו , אולם בשעות הלילה ייסגר בפניהם שביל אחד - זה הפונה מערבה , המוביל לעבר ירושלים דרך הר הצופים . כך , לאחר שקיעת השמש . יכלו הללו להמשיך ולהשתמש כחפצם בכל שביל ובכל דרך , פרט לשביל זה , אשר זכה לכינוי המפוקפק " שביל המריבה " , מתר ? - כן . מועיל ? - לך תדע . ניתן למימוש ? - בהחלט - הר הצופים היה ידוע במאבקו העיקש על כל סנטימטר אדמה ועל כל סממן של ריבונות ישר-אלית כקרקע . לפיכך , מידי ערב , הוצב מחסום של צינור ברזל ישן וחלוד על שתי הביות ריקות לרוחב השביל , ולצדו בקול רעש והמולה מכוונים למען יראו , ישמעו , ידעו , וייראו , התמקמה החסימה , תפקידה של זו היה למנוע - גם באש - מעבר לילי על השביל , עם שחר , סילקו אנשי החסימה את צינור הברזל , הניחו אותו ככלי אין חפץ בו לצד הדרך , והחזירו אח החביות לשטחנו . במקביל היתה מתחדשת כסדרה התנועה על השביל , מן הכפר ואליו , עד לערב הבא . עם שקיעת השמש שבה החסימה למקומה , וגם צינור הברזל שב למלא את תפקידו הממלכתי , כמקודם . הערבי קרב והלך . מבט מהיר זיהה מיידית - לא , אין לו נשק . הוא נראה פלאח רגיל בגיל העמידה , שפם קצוץ , פנים מחורצות ושזופות , כאפיה במש-בצות שחור - לבן על ראשו וכתפיו , מלופפת ברישול גם סביב הצוואר בניסיון חסר סיכוי להגן עליו מהקור העז . הוא לבש גלאביה ארוכה שחורה שהגיעה עד לקרסוליו ועליה ז ' קט חום , וחגורת עור ישנה ומהוהה , שחורה בעברה הרחוק , מוטלת באלכסון על גופו . כל צבעי לבושו התמזגו יחדיו איך שהוא לאחד - צבע אפור - חום - שחור - לבן - בהיר - כהה כזה . הו » רכב בשמחה על חמורו , מצקצק לו מידי פעם בלשונו , ונהנה מצלצול הפעמון . החסימה היתה ממוקמת על קפל קרקע מוגבה , כמטר וחצי מעל לשביל . המשך רכיבתו היתה עתידה לפיכך להביאל מהר מאוד ממש מתחהיני , במרחק של סנטימטרים בודדים מאתנו , וכך אמנם קרה , עמדנו , התבוננו בו . הוא המשיך לרכב על חמורו , מתנועע לקצב הפעמון . איש לא אמר מילה . אף יד לא נשלחה לעבר הנשק , השמש כבר האירה את זירת האירוע , והיה ברור לנוכחים כי על פי כל החלטות עצרת האו " כו , מועצת הביטחון , הסכמי שביתת הנשק , וחוקיו המיותרים של ההר , מותר היה לו לעבור בשביל . והוא עובר . רוכב קדימה , ומגיע עם חמורו ממש מתחתינו . ואז , כשנמצא ממש במרחק נגיעה , נשא את פניו לעברנו , הסיט קמעה את הכאפיה , החליק את שפמו , חייך ואמר : " יודען , שאבעס , גאיי דאווינעך ( " יהודים , שבת . לכו להתפלל " ) . ורכב הלאה .
|
|