|
|
Page:66
על המזמור הנאמר בפי יונה ממעי הדגה דומה שהמזמור - התפילה שבפי יונה לא היה מלכתחילה בסיפורנו , אלא נוסף עליו בשלב מישני , שהרי אין הוא הולם את ההקשר שבו נקבע : אין בו במזמור תפילה לישועה , אלא הודיה על הצלה שכבר נתרחשה . ראו : " שמעת קולי " ( פסוק ג ) , " ותעל משחת חיי " ( פסוק ז ) , " ותבוא אליך תפילתי אל היכל קודשך " ( פסוק ח ) . תפילתו של יונה גם אינה מזכירה את המצב המסוים שאליו נקלע - הבליעה בבטן הדג . את הדימויים הרבים במזמור , השאולים מתחום הטביעה במים רבים , אין להבין מילולית כעוסקים במצבו של יונה , והם רק סמל לסבלו של אדם ( והשוו , דרך משל , מזמור סט , ב בתהילים : " הושיעני אלוהים כי באו מים עד נפש , טבעתי ביוון מצולה " ) . פרשנינו , שחשו באי התאמתו של המזמור להקשרו הסיפורי , נזקקו להסברים , כגון : " זאת היא הודאה שעשה לאחר שיצא " ( רבי ישעיה מטראני ) , או " ועתה שים לבך וראה כי כל תפילת נביא וברכתו היא בכוח נבואה ... כי דבר שנגזר להיות ידבר בלשון עבר " ( אבן עזרא ) , רוצה לומר כי יונה , שנביא הוא , ידע שתפילתו תיענה ועל כן ניסח אותה בלשון עבר . שילוב המזמור בסיפור הוא ביטוי לתופעה ההולכת וגוברת בספרות המקרא המאוחרת ובספרות הבית השני שמחוץ למקרא : שילוב מזמורים ותפילות המושמים בפי גיבורי המקרא במסגרת סיפורים . כך , למשל , נמצא בתוספת שבתרגום היווני , תרגום השבעים , לדניאל ג , כג תפילה שהושמה בפי שלושת רעיו של דניאל הנופלים לכבשן האש , וכך מושמת תפילה בפי מנשה במגילה שנמצאה בקומראן , ונוסח אחר של תפילתו מצויה בתרגומים הקדומים של התנ " ך ליוונית וללטינית לדברי הימים - ב לג , יב - יג . כבר במקרא עצמו נוספו תפילות - מזמורים לסיפורים שונים : שירת חנה שולבה בסיום סיפור לידתו של שמואל ( שמואל - א ב , א - י ) , ומקובלת ההנחה כי הטעם לנטיעתה בהקשרה זה הן המילים : " עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה " ( פסוק ה ) - מילים הנדרשות על העימות בין פנינה , רבת הבנים , לבין חנה העקרה אשר נפקדה . עם זאת , שירת חנה ממלאת תפקיד חשוב בהרבה ; סיומה , " ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו " ( פסוק י ) , כבר פונה אל העתיד , אל ימיו של המלך דוד , שאותו ימשח בבוא הזמן שמואל . ודוגמא נוספת : בסיפור מחלתו והחלמתו של חזקיהו מלך יהודה ( מלכים - ב כ , א - יא ) לא ניתן מזמור בפי המלך , אך בהופעתו השנייה של הסיפור בספר ישעיה שולב מזמור : " מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחוליו " ( לח , ט ) , ובמזמור זה ( פסוקים י - כ ) נגלה קשרים אסוציאטיביים לסכנת המוות שבה היה נתון המלך . גם במזמור יונה מתגלים קשרים אסוציאטיביים אל עלילת הסיפור שבתוכו שוקע : ( 1 ) מי שסרב לקרוא לאלוהיו עם פרוץ הסערה ( א , ו : " קום קרא אל אלוהיך " ) קורא אליו עתה ממעי הדג : " קראתי מצרה לי " ( פסוק ג ); ( 2 ) ה ' נענה לתפילת המלחים , " ויעמוד הים מזעפו" ( א , טו ) , ועתה הוא נענה לתפילת הנביא : " קראתי ... אל ה ' ויענני " ( פסוק ג ); ( 3 ) יונה הנמצא במעי הדג ( פסוק ב ) קורא " מבטן שאול " ( פסוק ג ) , והרי המילים " בטן" ו " מעי " הן מילים נרדפות ( כגון : " עליך נסמכתי מבטן / ממעי אמי אתה גוזי " [ תהילים עא , ו ]); ( 4 ) בסיפור נזכר כי בעת הסער " והאניה חישבה להישבר " ( א , ד ) , והמזמור מציין במפורש את משברי הים : " כל משבריך וגליך עלי עברו " ( פסוק ד ); ( 5 ) בסיפור בריחתו של יונה הוא ירד , כזכור , ליפו ( א , ג ) , לספינה ( שם ) , ואל ירכתיה ( פסוק ה ) , ואילו המזמור מספר על המשך הירידה , כשהוא כבר במים : " לקצבי הרים ירדתי " ( פסוק ז ); ( 6 ) בפסוק המודיענו כי יונה התפלל , מכונה האלוהים בכינוי " ה ' אלוהיו " ( ב , ב ) , ובגוף המזמור מודה הניצול מן הסכנה : " ותעל משחת חיי ה ' אלוהי " ( פסוק ז ); ( 7 ) על המלחים מסופר כי " ויזבחו זבח לה ' וידרו נדרים" ( א , טז ) , ויונה מבטיח בסיום המזמור לזבוח ולשלם את נדריו : " ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה" ( פסוק י ) . מזמור יונה נראה לכאורה כמעשה של פסיפס , כצירוף של פסוקים ושברי פסוקים מספרות המזמורים המקראית , כגון " בצר לי אקרא ה '" ( תהילים יח , ז ) , "כל
|
|