|
|
Page:11
גם חנה סנש בשירה הנודע " הליכה לקיסריה " מעצימה את חוויית המופלאות שבתפילת האדם : אלי , שלא יגמר לעולם החול והים , רשרוש של המים , ברק השמים , תפלת האדם . התפילה היא בקשה לנצחיות הקיים – החול והים , המים והשמים . באותה נשימה נקבעת הבקשה לנצחיות התפילה – " תפילת האדם " . גם בשיר זה , כמו בשירו של לוי בן אמיתי , עיקר הבקשה אינו על התפילה לאלוהים . התפילה אינה מבטאת בהכרח השתוקקות לאל , ובכל זאת , השיר פונה לאל בבקשה להבטיח את נצחיותה של פעולת התפילה עצמה . משהו ייגרע מהקיום ומהאדם אם תיעלם התפילה . מאמינים רבים שנפעמו מהתפילה לא יכלו לתת פשר לעצם התרחשותה בלא ההנחה שהיא פועלו של האל . חסד האל הוא המאפשר את התפילה . בת קול של תחושה זו מופיעה בשיריהם של בן אמיתי וסנש , שחשים מחויבים להודות למי שאפשר את רגש התפילה או את תפילת האדם . בן אמיתי וסנש הם משוררים , ושירה עברית תעמוד במרכזו של הספר , לעניינו חשובה העובדה ששירה תמציתית זו נושאת בתוכה מרחב משמעות שלם , שמתגלם במילות השיר המבטא השתאות מהתפילה ותודה ובקשה להתרחשותה . אכן , התפילה ריתקה את דמיונם ומחשבתם של הוגים ויוצרים , מאמינים ושאינם מאמינים . היא נעשתה למושא מחקר פסיכולוגי , סוציולוגי תרבותי ופילוסופי , שכן היא פנומן מעורר תמיהה : היא מגלמת את הפער בין האדם ובין המציאות שהוא נתון בה . בתפילה האדם חוזר אל מציאות זו , שופט אותה , מאשרה או מבקש לתקנה . התפילה היא גילום של מומנט פרומתאי בקיום האנושי : סירוב לשליטה המוחלטת של הנתון והצבת התקווה , הציפייה , כעוגן יסוד ראשוני בקיום . התפילה היא רפלקסיה שבה האדם בוחן את מכלול עולמו ואת מעמדו בו . לעתים גם מי שאינו מאמין מוצא עצמו מתפלל . האם פירושה של תפילה זו שיבה אל הדת והמסורת ? אכן , בעיני מאמינים זהו פשרה היחיד של התפילה , " המוכיחה כי בנשמה יש תשוקה בלתי ניתנת לדיכוי , ערגה עמוקה הנובעת מאהבתנו לאל עצמו – האל החי , לא [ האל ] כאידיאה או כתהליך – שאותה אנו פוחדים או אפילו מתביישים לבטא " . ואולם ייתכן כי דווקא תפילה שמגיחה אל המציאות היום יומית בלא 8 חנה סנש , " הליכה לקיסריה " , , 2005 עמ ' . 5 Dresner , 1957 , p . 42 9
|
|