|
|
Page:9
מבוא פצועי תפילה אבא מה יעשה הבן ולא יחטא – ואלהים אין בשמיו לאהבה , ליראה ולתפלה . אנחנו איננו שותקים ! השותק הוא רק אתה . " מי יכול להיות כה בלתי אנושי שישחק את המשקיף כאשר הוא רואה אדם מתפלל בכל נפשו ? מי לא ירצה שתחלחל אליו הנביעה של דבקות האדם המתפלל " . שורות אלו , שכתב קירקגור , משקפות התבוננות של אדם מאמין . אבל אין צורך להיות מאמין כדי לגלות השתאות לנוכח שורשיותה וייחודה של התפילה בקיום האנושי . אין היא עוד פרקטיקה אנושית : לעתים כל הוויית המתפלל מכונסת בתפילתו . דומה שכבר משורר תהילים עמד על תופעה ייחודית זו באומרו : " ואני תפלה " ( תהילים קט , . ( 4 לכאורה צירוף זה בין נושא – אני , לשם עצם – תפילה בעייתי . סביר יותר היה הצירוף " ואני מתפלל " , דהיינו פועל שמתווסף לנושא . ייתכן שמשורר תהילים רצה להציב קביעת זהות , שלפיה האני הוא תפילה . מעתה התפילה אינה פעולה שמתבצעת בזמן מסוים ובמקום מסוים , היא תמידית וחופפת את הוויית האדם . רש " י רמז לפירוש זה בכותבו : " ואני תפלה – ואני מתפלל אליך תמיד " ( רש " י , שם ) . התפילה היא אפוא אפיונו של האדם ולא פעולה ריטואלית מסוימת ; האדם הוא יש מתפלל , בלא כל קשר לשאלת המושא שמופנית אליו התפילה . את האפיון הפורמלי של האדם כיש מתפלל העלה לראשונה שמואל דרזנר . אבל נקודת המבט שלו היא , כמקובל , תאולוגית . לפיכך שרטט דרזנר אפיון זה באמצעות 1 למדן , עמ ' . 84 2 אבא קובנר , " אדון החלומות " , תשס " ד , עמ ' . 41 3 קירקגור , תשס " ח , עמ ' . 94 4 ראו . Dresner , 1957 , pp . 22 - 28
|
|
|