|
|
Page:13
פתח דבר תמר פגישתי הראשונה עם בתי ספר ערביים , באמצע שנות התשעים , הכניסה אותי אל עולם שלא היה מוכר לי ובלטו בו ניהול על ידי גברים מבוגרים ואווירה סמכותית . אווירה זו באה לידי ביטוי בגינוני כבוד ובמעמדו של המנהל בקרב המורים . מנהלים גילו עניין ומעורבות בפרויקטים שונים אך התלהבות כלפי חידושים באה מצדן של מורות . בסדנאות שהנחיתי מורות נתנו ביטוי לחייהן האישיים והמקצועיים אך לא הזכירו גברים במשפחה . תהיתי , האם קיים איסור על נשים לבטא רגשות ועמדות בתחום מעמדן במשפחה והאם ניתן ליצור שינויים מבלי להתעמת עם שמרנות וגישות סמכותיות ? האם משהו נסתר מעיניי כ " אורחת לרגע " , או אולי הן עוקפות את המקומות המסוכנים ו " מעגלות פינות " ? ראיתי את התלהבותן של המורות מרעיונות המבשרים דמוקרטיזציה של יחסים בבית הספר , שהיו היררכיים מאוד , אך כלל לא היה ברור לי כיצד הדברים מתרחשים . ההתעניינות והסקרנות שעוררו בי הנשים הרבות שפגשתי בבתי הספר הערביים הובילו אותי לבחור בנשים מובילות שינוי כנושא למחקר בשדה מחקר הנמצא מחוץ למעגל הטבעי של חיי . היה עליי " לחצות את הכביש " , לעבור אל צדו השני של הרחוב ולהגדיר לעצמי את מקומי כחוקרת ביחס אליהן ואל תרבותן . בניסיון להגדיר את שדה המחקר ואת גבולותיו , חזרתי אל המושגים " כאן " ו " שם " שתוארו על ידי סמדר לביא וטד סווידנברג ( , 1995 עמ' 67 ) כחלק בלתי נפרד מהמחקר האנתרופולוגי בעבר . " שם " נמצא עולם של " תרבות מדעית " – עולם שבטי , של מסורת וידע שהועברו בעל פה והאנשים " שם " הם תרבויות . " כאן " נמצא עולם התרבות הכולל פסנתר , ספרים קאנוניים ומוזיאונים לאמנות גבוהה . אלא שהיום קיים טשטוש בין שדה המחקר והבית : " אתרי מחקר ( מה שפעם היה יציאה לשדה , שם ) ואתרי כתיבה ( מה שפעם היה ההתבוננות המרוחקת מהבית , מכאן ) מתערבבים זה בזה " ( שם , עמ ' . ( 81 חזרתי גם אל דבריה של תמר אלאור ( 1998 ) כי : " אנשי העולם השלישי שבעבר היו מושאי מחקרה של האנתרופולוגיה המערבית , פעילים היום בשדה האקדמי . נשים ובני מיעוטים אתניים ... מצויים
|
המרכז ללימודים אקדמיים, אור יהודה
|
|