|
|
Page:12
הפמיניזם במערב ; יוצגו טיעונים ליברליים ושמרניים כלפי עבודת נשים בעולם הערבי וחשיבותה המכרעת של השכלה בהתפתחות מנהיגות נשים ; יובא תיאור של האוכלוסייה הערבית בישראל כמיעוט לאומי ייחודי ושל מערכת החינוך הערבית המתקיימת בנפרד מהיהודית ; יוצג מעמד האישה בחברה הערבית והמחקר על נשים בחינוך הערבי בישראל . בסיום הפרק יובאו מושגים הקשורים לתרבות והמאפיינים חברות שונות . בפרק השלישי , פרופיל ביוגרפי , מינוי מנהלות ומנהיגות נשים בחינוך , מובאים סיפוריהן של עשר מנהלות , המשמשים עדות לתהליכי שינוי שעוברת החברה הערבית בישראל עם העלייה ברכישת השכלה גבוהה בקרב נשים . מתואר תפקידה של המשפחה המאפשרת את התפתחותן של הבנות לתפקידי מנהיגות דרך עידודן והעצמתן , בסביבה שעדיין תופסת ניהול כתחום השייך לגברים . בפרק הרביעי , מנהלות תיכון בחברה מסורתית , יובאו סיפוריהן של ארבע מנהלות בבתי ספר תיכוניים ערביים – תפקיד שבדרך כלל מיועד לגברים – על התפתחות הקריירות שלהן וביסוס מנהיגותן , תוך שהן מאתגרות את הנורמות התרבותיות ואת הפוליטיקה של החמולות ומובילות לשינוי בחינוך הערבי . בפרק החמישי , מעבר ללבוש מסורתי , העצמה וזהות של מנהלות מוסלמיות , יוצג היבט נוסף בחייהן של תשע נשים , שעלה תוך כדי המפגשים והראיונות עם מנהלות מוסלמיות : ההחלטה לשנות את הופעתן ולעבור ללבוש מוסלמי מסורתי בד בבד עם המינוי לתפקיד . הפרק בוחן את משמעות התופעה , את התגובות במקום העבודה , בקהילה ושל עמיתות יהודיות , ואיך תורם שינוי זה להצלחתן בתפקיד . בפרק השישי , " אני רואה את עצמי כמשנה חברה " , מובאים ראיונות עם שתי מנהלות ושתי מפקחות במשרד החינוך , שבמרכזם עומדים תיאורים של היבטים שונים מחייהן בהקשר של צדק חברתי . הן מספרות על התפתחות המודעות לנושאים של צדק ושוויון בילדותן , על גיבוש של חזון חינוכי וערכי ומתארות את דרכי הפעולה שהן נוקטות בהן כדי ליישם ערכים אלה במסגרות עליהן הן מופקדות . הספר נחתם באחרית דבר בה מוצגת תרומת המחקר לשיח הפמיניסטי בחברה הערבית .
|
המרכז ללימודים אקדמיים, אור יהודה
|