|
|
Page:11
שלמי תודה ספר זה הוא שילוב חוויות החיים של הכותבים , כפי שנצרפו בכור ההיתוך של ניסיונם האישי , האינטלקטואלי והטיפולי , ומשום כך ראוי להכיר בחלק מן החוויות האלה . כוחות רבים שימשו ליצירתו של הספר ולהשפעה על האופן שבו אנחנו מבינים אובדן ושכול וחולקים את ההבנה הזאת איתכם , הקוראים . אנחנו עושים זאת תחילה בלשון רבים , פה אחד , ולאחר מכן ממשיכים לדבר בקולותינו האינדיבידואליים כבריות ייחודיות , שכן כולנו כאלה . מבחינה מקצועית , אנחנו מכירים תודה למורינו , למטופלים שלנו , לעמיתים שלנו , למדריכים שלנו ולאלה שאותם הדרכנו בעצמנו . מכולם למדנו הרבה על פניו האנושיים של האובדן וכיצד להביע את מה שאנחנו יודעים , ועדיין למדים , בפני עצמנו ובפני אחרים . המשותף והייחודי בשכול מייצגים את שני הקטבים של אובדן הבינאישי הראויים לתשומת לבנו , להבנתנו ולכבוד מצדנו . ענווה בפני הכאב והגעגועים שבשכול היא דבר שלומדים שוב ושוב במהלך הזמן בקוטב אחד . וכבוד לחוסן האנושי – ליכולתם של אנשים להתמודד , לצמוח ולהתפתח – זוכה להערכה מלאה יותר בהקשר של מערכת היחסים הטיפולית , והוא מאפיין את הקוטב השני . התנאים הייחודיים של הטיפול הנפשי בפסיכותרפיה מאפשרים קטגוריה של קשר בינאישי ואינטימיות רגשית במסגרת התייחסות המעודדת שיתוף במחשבות וברגשות פרטיים . לפסיכותרפיסט , מעצם תפקידו , מוענקת זכות יתר ומופקד בידיו אמון קדוש . להקשיב , לשמוע ולעזור למטופלים שכולים , הרי זו הגשמה של מה שמצופה מאתנו , ומה שהרשו לנו לנסות לעשות . יכולותינו והכלים שלנו אינם בלתי מוגבלים , אבל לעולם אין לזנוח את האנושיות היסודית שבה אנחנו ניחנים . גם זאת לימדו אותנו מורינו , תלמידינו ומטופלינו . התמזל מזלנו מאוד מבחינת עמיתינו . בראש ובראשונה , יכולתנו לעבוד יחדיו לאורך תקופת זמן המתקרבת לרבע מאה היא מקור ליצירתיות מקצועית ולסיפוק אישי . אומרים שהשלם לפעמים גדול מסך חלקיו , וזו הערכתנו הסובייקטיבית לעבודתנו המשותפת . חוגי עמיתינו גדולים ורחבים בהרבה מאשר שלושתנו . קבוצת העבודה הבינלאומית על מוות , סוף החיים ושכול ( Th e International Work Group for the Study of Death , Dying and
|
|