|
|
Page:10
" רוץ וקרא לשוטר עם המחבל שייכנסו אלי שוב " , ביקשתי מעוזרי בממשל . " מה קרה ? " הוא שאל . " לא משהו מיוחד " , השבתי , " אני רוצה לראות שוב את האיש " . הקצין הצעיר פתח בריצה מהירה והדביק את השניים . " המושל רוצה אתכם אליו " , הוא בישר לשוטר . השוטר סב על עקבותיו וגרר אחריו את המחבל הכבול אליו . המחבל החוויר . הוא חשש שמשהו השתבש , אולי ששחרורו עומד להידחות . " מה לעזאזל רוצה ממני המושל ? " ודאי החל מעביר במוחו " סרטים " מניה וביה . כשהשניים נכנסו למשרדי , דבר ראשון הבטתי במחבל שוב , כאילו בפעם הראשונה . הישרתי מבט לעבר פניו ודמו ודאי קפא בעורקיו . הוא לא הבין מה קרה . " שב " , ציוויתי עליו , " ספר לי על מה נכלאת " . שוב לא הבין המחבל את פשר השינוי . הוא לא השכיל לפענח את התעלומה : מה גרם לי לבקשו לספר את סיפורו באיחור של כרבע שעה ? מדוע לא ביקשתיו לעשות זאת כשהיה כאן בפעם הראשונה ? הוא החל לספר את הסיפור בדרכו שלו . " אתה יודע " , הוא ניסה לעדן את האירוע שבו היה מעורב ושעלה אז בחיי אדם , " זו הייתה משוּבת נעורים ... לא חשבנו עד הסוף ... השפיעו עלינו " . " תפסיק לבלבל את המוח " , גערתי בו , " ותתחיל לתאר לי את כל הסיפור מההתחלה ועד הסוף ואל תסתיר אפילו פרט מידע אחד " , הרמתי את קולי . הוא עשה כמצוותי וסיפר את הסיפור עד תומו בדיוק כפי שזה קרה . משסיים את סיפורו וחש כי מיצה את התיאור המפורט ביותר של הפעולה הקשה , שבה הניחה החוליה בראשותו מספר מטענים בבתי וברחובות חיפה , הוא חדל לדבר והחל מביט בי במבט מפוחד . " מה יקרה עכשיו " ? ודאי חשב לעצמו . מבטו היה מעורר רחמים , מבט של מסכן , של מי שכמעט עומד להחמיץ את שחרורו . הבטתי שוב ושוב בפניו של האיש שעמד להשתחרר לאחר כשני עשורים של מאסר . לא היה בהם מבע ממשי של חרטה . מראות הלילה ההוא מאוקטובר ' 69 שבו ועלו מול עיני : זירת הפיגוע , מראה הנפגעים , הילדים המבוהלים , ההורים המודאגים , יללת הצופרים , צעקות השוטרים , הזעם שלא התפרץ , ובעיקר התגובה השקטה והאצילית של השכנים . הדקות חלפו וכנראה שגם בראשו של המחבל החלו להתרוצץ מראות אותו הלילה . רציתי ש " ישדר " לי שוב ושוב את התמונות ללא פרשנות או תיווך ... אבל הוא ממש לא הצליח . הוא ניסה שוב ושוב ולא הצליח , כי ממרחק השנים התמונות נראו לו שונות . אני כנראה זכרתי , והוא – לא . ואז כאשר שמתי לב שהוא מתחיל להיזכר במה שאירע – מי יודע , אולי חשש ששחרורו עלול היה להתעכב – לפני שהיה סיפק בידיו לחבר בין
|
|