|
|
Page:
“ עבורי כולכם כמלאכי שמיים” דברים שנשאה שרה גוטר דודזון , מחטופי המטוס לאנטבה , בטקס השקת ספרם של לוחמי סיירת מטכ ” ל “ מבצע יונתן בגוף ראשון ” במל ” ם , 28 ביוני 2016 כבוד ראש הממשלה – כאן כלוחם הסיירת , לוחמים יקרים , קהל נכבד , למי שאינו מכיר אותי – שמי שרה גוטר דודזון . הייתי בין החטופים לאנטבה - אוגנדה לפני 40 שנה . לא הייתי שם לבד אלא עם בן זוגי עוזי , נווט קרבי שבאותה עת שירת במילואים , וכן עם שני בנינו - רון הבכור , שהיה בן 16 וחצי , ובנימין בן ה - . 13 הם איתי כאן כדי להביע יחד איתי את הרגשות הכה מיוחדים שאנחנו רוחשים כלפיכם , כלפי מקבלי ההחלטות , מול טייסי חיל האוויר הנפלאים – חברינו לחיל , וכל מי שהיה לו חלק במבצע בלתי יאומן זה . 40 שנה חיכיתי לרגע הזה . ואני כל כך נרגשת , כאילו היה זה רק אתמול שראיתי מולי את אמיר עופר עם כובע לבן ובגדים מנומרים , שנראה לי כמלאך משמים , אומר לנו : “ חבר ’ ה , באנו לקחת אתכם הביתה ” . עבורי גם היום כולכם כמלאכי שמיים . נתתם לי ולמשפחתי את החיים – האם בכלל אפשר להודות על כך ? במהלך כל השנים סיפרתי את סיפור משפחתנו בארץ ובעולם . תחילה מתוך צורך פנימי שלי להפיג את המתחים והחרדות שאפפו אותי זמן רב לאחר השחרור ; ולאחר מכן מתוך הבנה ברורה שמבצע כזה לא היה בעבר , וכנראה שגם לא יהיה . מגיע לישראל שסיפור המבצע יסופר עוד ועוד ברחבי העולם . שגבורת הלוחמים שלנו תופץ בכל מקום . גאוותי על היותי ישראלית עולה על גדותיה . כתבתי את סיפור החטיפה ביומן שנכתב שם באנטבה . את חוויותינו , את פחדינו , את ה ” סלקציה ” שנערכה לנו כישראלים וכיהודים , את רגעי הפחד הנוראים ואת רגעי השחרור שחווינו כחלום ולא כמציאות . היומן יצא לאור כספר שנקרא “ אנטבה שלי ” , שהוקדש ליוני ז ” ל ולכם חבריו הלוחמים , כמו גם לסורין הרשקו , שנפצע במהלך המבצע . המשכתי ותיארתי את המפגשים הייחודיים רק לנו כישראליים , כשאמנון הלבני ז ” ל , קברניט ההרקולס , יצא מתאו על אדמת אוגנדה וחיפש אותנו בבטן המטוס , לדעת אם לא נפגענו . הוא היה חבר לטייסת של עוזי והכיר אותי כראש לשכת מפקד החייל . ד ” ר הורוביץ , שהוא גם קרוב משפחתו של שלומי , חיפש אותי על אדמת קניה כדי לדעת שיצאנו בשלום . בשדה התעופה בבסיס חיל האוויר תל נוף , שם נחתנו לראשונה , עמד ראש הממשלה יצחק רבין וקרא לנו הצידה כדי למסור לנו דרישת שלום מאביו של עוזי , אבישי דודזון , שהגיע למשרדו בימי השבי וביקש כי משפחתנו לא תוחזר אליו “ בארונות מתים ” . אז אמרו לי – יש עוד עם כזה ? מה שהיה חסר לי כל השנים הוא היכולת לעמוד בפני מי שהביאו לנו את החופש וגם את החיים , ולהגיד ת ו ד ה . מילה קצרה וקטנה אך טומנת בתוכה את הכל . ביקשתי לראותכם , להכיר אתכם , לחבק כל אחד מכם , אבל נעניתי בזמנו שזה בלתי אפשרי . לוחמי סיירת מטכ ” ל עלומים וחסויים , ואי אפשר לפגוש אותם . פה ושם , במהלך השנים , הצלחתי להכיר כמה מכם , גם ליד קברו של יוני ז ” ל , לעתים באופן מקרי בשיחות ובהרצאות על המבצע , לפעמים דרך מכרים ואפילו בני משפחה משותפים . אולם עד היום , לא הייתה לי ההזדמנות המיוחדת הזו לומר לכם שעבורי אתם ארץ ישראל היפה , שגדלתי עליה ואותה אני אוהבת עם כל חסרונותיה ; שעבורי אתם גיבורי על , שקמו וטסו לארץ רחוקה , סיכנו את חייהם רק כדי להביא אותנו הביתה . כמה צעירים הייתם כולכם כשנקראתם לצאת לפעולה , וכמה אומץ ועוז רוח נדרשו כדי לבצע אותה בכל כך הרבה מסירות , בלי להסס או לוותר . אני חוזרת שוב ואומרת , בשמי ובשם משפחתי הקטנה , נתתם לנו את החיים . מה עוד אפשר לבקש ? מאז גדלנו ומארבע נפשות הפכנו למשפחה גרעינית של 13 ועוד . בנינו שירתו בצה ” ל ונכדינו כולם שירתו ועדיין משרתים בצה ” ל . שניים מהם קצינים צעירים , נמצאים ממש כאן לידינו , בהשתלמות החיילית של המודיעין . אני גאה בכולם , אולם בעיקר גאה בכם . כל עוד אני יכולה אני ממשיכה לספר את דבר גבורתכם , את הנס שקרה לנו - וכולו בזכותכם . למשפחות , לבני הזוג , היו גאים – זוהי חבורה מופלאה שאין בלתה . ולוואי שהדורות הבאים ילמדו מכם מהן התנדבות , מסירות , ואומץ לב . שחרור חטופי אנטבה . השיחה תרמה להערכות שתאמו את המציאות באנטבה
|
|