|
|
Page:7
הקדמה התורה העניקה לאדם היהודי את הסמכות החינוכית לשננה וללמדה לבנו , והתלמוד הוסיף על כך את חובת האב ללמד את בנו מקצוע ואפילו ללמדו שחייה – בבחינת חינוך להישרדות בג ' ונגל החיים . מסיבות שונות התלמוד גם הורה על העברת הסמכות החינוכית מהאב ומהבית אל המרחב הציבורי , ועל הקמת בתי ספר שנשלחו אליהם ילדים בני שש או שבע ללמוד אצל מלמדי תינוקות . הגמרא אף ציידה את מלמד התינוקות בכלי סמכותי - פדגוגי : אישור להכות תלמיד סורר , אולם רק ברצועת הסנדל שאינה מכאיבה ביותר . זו הייתה עמדת ההלכה , אך ניתן לומר כי סמכות המחנך בפועל , בכיתת הלימוד , כאז כן היום , בירושלים ובבבל , בניו יורק ובבייג ' ינג , נקבעת במידה רבה על פי יחסה בפועל של החברה , ובעיקר ראשיה , למחנך . כאז כן היום יחס החברה אל המורה וסמכותו מתבטא בכפל לשון : החינוך חשוב תמיד , אך המחנך ( ובהכרח גם סמכותו ) נתפס לעתים כחשוב ולעתים כחשוב פחות . כך למשל , אנו מוצאים בתלמוד הירושלמי סיפור על הורים לתלמידים ביישוב גלילי שגרמו לפיטורי מורה מקומי , אחד בשם ר ' שמעון , משום שלא ניאות להיכנע לתכתיביהם בעניין אופן הלימוד , אלא דבק בדרך שהתוו לו החכמים ( ירושלמי , מגילה פ " ד , עה ע " ב ) . כך גם היום : אמנם מנהיגי מדינות העולם , ראשי הממשלות בישראל והשרים המכהנים בהן מעלים על נס בנאומיהם את חשיבות החינוך ואת הצורך בקידום מעמד המורה , אולם למרות הכרזות אלו ובמקביל אליהן , חל פיחות ניכר במעמדה של הסמכות החינוכית בבית הספר בעת הזאת ונחלשת סמכות 1 חובת החינוך מופיעה במספר מקומות בתורה , למשל " ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך " ( דברים ו , 7 ) וגם " ולמדתם א תם את בניכם לדבר בם – בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך " ( דברים י " א , . ( 19 חובות האב מפורטות בבבלי , קידושין , פרק ראשון , כ " ט , ע " א . 2 שמעון בן שטח היה הראשון שתיקן " ושיהו תינוקות הולכין לבית - הספר " ( ירושלמי , כתובות , פרק ח , הלכה יא , ל " ב , ע " ג ) . עד אז הייתה האחריות לחינוך הילד נתונה עדיין בידי האב . אולם לאחר מכן היא עברה לידי הציבור : " עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן , שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר , ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע " ( בבא בתרא , פרק שני , כ " א ) .
|
|