|
|
Page:10
מה לעשרת , ניתן לחרש במועקה רבה יותר . האי נחת של האדם היא פניו האחרים של האופי החמקמק והבלתי יציב של הקיום האנושי . אצל פסואה אי יציבות דר היא עמוקה כמיוחד עד שגם היצירה הספרותית עצמה אינה יכולה להעטות עליה מעטה של אחדות המציאות . הוא מכיר היטב אח המרחק הבלתי ביתן לגישור כין היצירה הספרותית ובין הקיום , הוא יודע כי יצירה ספרותית נולדת מן הבדיון ומן הדמיון ואינה יכולה לשקף את המציאות האנושית עצמה , אפילו לא את מציאותו של היחיד המתעד את עצמו , ולפיכך כותב ; "החיים פוגעים בביטוים של החיים [ ... ] אבי חי את עצמי אסתטית באחר . פיסלתי את חיי 5 כאילו היו פסל מחומר שהוא זר להווייהי " . למרוח כוחה הבדיוני של הספרות היא לא יכולה לשרטט אפילו מראית עין של יציבות . פסואה מבטא עניין זח בעיצוב הפרגמנטרי של הספר , הבניי רשימות - רשימות . המצטרפות יחד למארג רוטט ולא אח ^ של קיום אנושי חסר יציבות . חוויה זו מובילה את פסראח לראות בחיים " פונדקי / בית שאינו בית , מקום ארעי בלבד : " אני מחשיב את החיים לפונדק שעלי להתעכב בו עד שתגיע כרכרת התהום " . ' פסראה משחק בין הזמנים : זמנה של הכרכרה וזמן החיים האנושיים . ההיים האנושיים הם סוג של עצירה רגעית בתוך מרחב לא מוגן , ואילו כרכרת התהום היא הנעה כזמן , חיי אדם חם ניסיון לעצור את הזמן , תשוקה ליציבות בתוך תנועת זמן הכובשת אותו , מאיימת עליו וממוטטת את קיומו . אין אדם יודע שעתר ואין אדם יודע קצר ; רק זאת יודע הוא — שכרכרת התהום דוהרת והוא ייקלע אליה , ידיעה זו חשוכה לא לשם העתיד אלא לשם ההווה . היא מקרינה אור חדש , שונה , על חיי אנוש . היא מסלקת את ההונאות ואת הביטחון הנצחי של האדם בקיומו ומציבה אותו לנוכח עצמו . ואולם חוריה מערערת ומפרקת זו ניזונה מהערעור המתמיד של האדם על קיומו : על עצם היותו ועל הטעם והתכלית של חייו , פסואה . כיוצרים רגישים אחרים , שולל את הוודאות הפילוסופית של הקוגיטו הקרטזיאני ; אדרבה , ה " אני " הוא בראש ובראשונה שאלה לעצמו , " מכרך / 7 כלשונו של פסואה . כקירקגור לפניו * חוזר ושואל פסואה את עצמו ואותנו , קוראיו : " אלוהים . אלוהים , אצל מי אבי נוכח ? כמה אני ? מי הוא אני ? מה הוא המרווח הזח שיש כיני לכיני ? " ** שאלות אלו מבוססות , בין השאר , על חוסר יכולתו של חאדם להבחין בינו וכין מופעיו השונים , שהרי " כל אחד מאתנו 4 שם . עמי . 176 5 שם , עמי . 206 - 205 6 שם . עמי . 195 7 שם , עמי , 29 8 ראו שגיא תשב " ב , עמי . 38 - 13 9 פ & ואה הש " ס , השוו גס יונםקר , הכותכ ; " כאיזה ' אני שרוי אנוכיי כרצוני לדעת . אני נדחף לרעת , [ .,. ] האם פחדי הוא הזולת , או שמא אינו אלא אני - עצמי ? " . יונסקר Q | 71 עמי , 38 - 37 1
|
|