|
|
Page:13
מבוא באחד משיריה של לאה גולדברג באוסף השירים שארית החיים , שנערך ופורסם לאחר מותה , כתבה המשוררת : " ראה איך נמהל / מו ֶ ת בסיר , איש האלהים . / מו ֶ ת " . ואכן , המוות נמהל בסיר של כל אחד ואחת מאתנו , אף אם אנו מנסים להדחיק אותו , ולעתים קרובות עושים זאת בהצלחה רבה . כבר בהיותו ילד , נחשף האדם למוות בסביבתו : הוא משתומם לנוכח מותה של ציפור , מתאבל על חיית מחמד אהובה , או נאלץ לחוות פרדה כואבת מסבו או מסבתו . אז הוא מתחיל להפנים כי כל יצור חי סופו למות , וכי חוקיות זו של הטבע לא תפסח גם על הוריו ועליו . הכרח הפרדה מאנשים אהובים שהלכו לעולמם הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה של הקיום האנושי , ואפשר לחמוק ממנו רק במקרים של טרגדיה אישית וערעור סדרו של עולם , כאשר אדם הולך לעולמו צעיר דיו , קודם שחווה אבדנים של בני משפחה , חברים ואף חיות מחמד אהובות . משום כך המשפט השגור כל כך בפיהם של מנחמים ( שאישית , אני נמנעת מלהשתמש בו ) - " שלא תדעו עוד צער " - הוא משפט שאינו יכול להתקיים , אלא במחיר מותו של המנוחם שהאיחול מושמע באוזניו , לפני מותם של כל יקיריו . צער האבדן הוא המחיר שאנו משלמים על קשרי האהבה והחיבה שקשרנו עם בני משפחה , חברים , מכרים - ואף עם חיות מחמד . יתרה מזאת , מחקרים הראו שתחושות יגון בעקבות מוות המתרחש בסביבה הקרובה אינן נחלתו הבלעדית של המין האנושי , אלא נחוו ֹ ת לעתים גם אצל בעלי חיים . בעיקר מוכרות תגובות של יגון בקרב פילים , ואפילו נצפו מקרים שבהם פילים קברו גוויות של חברי להקה באמצעות כיסוין באגודות דשא ובענפים שתלשו מהעצים . פילה ב ' גן החיות על . 1 גולדברג , שארית החיים , עמ ' . 14 . 2 כפי שטען בקר ( הכחשת המוות ) , הפחד מפני המוות הוא רגש בסיסי הקיים בכל אדם , לעתים קרובות במודחק . . 3 ראו לוי ולוי , אתיקה , עמ ' ; 260 , 162 , 151 וורדן , יגון , עמ ' . 15 . 4 מאסון ומקארתי , כשפילים בוכים , עמ ' . 111 על התנהגות של אבל מצד פילים על מות פילים אחרים ראו גם לוי ולוי , אתיקה , עמ ' . 151 כפי שציינו , רבים מחוקרי הפילים משוכנעים שבשל התודעה העצמית הגבוהה של הפילים הם
|
|