sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:9

ורב ממדים ככל שיהיה ; אשר על כן משמעות כלל אינה ׳צפונה׳ , כי אם נרקמת ומתהווה . שדה הניסוי – האתר שבו הוא מתעתד להצביע על מה שעושה את הקריאה בסיפור התלמודי למלאכה שאינה פשוטה כל עיקר – הוא ההקשר הטקסטואלי הקרוב של הסיפורים , כלומר , המסגרת הספרותית שבה שובץ כל אחד מהם , ושעמה הוא נתון ביחסי גומלין מורכבים . הואיל והנקודה האחרונה עומדת בלוז הספר , כדאי להרחיב מעט את הדיבור על אודותיה . סיפורי חז״ל לעולם אינם באים לבדם . בכל היקרויותיהם – במשנה , בתוספתא ובתלמודים , במדרשי התנאים והאמוראים – הם שלובים ביריעות טקסטואליות רחבות יותר , שפעמים רבות אינן סיפוריות כלל . אף על פי כן תולדות מחקר סיפור האגדה חושפות נטייה עקיבה , אם גם לא בלעדית , לבידוד היחידה הסיפורית מן המארגים הרצופים שבתוכם היא מופיעה – נטייה ששורשיה ההיסטוריים והתאורטיים יידונו בהמשך . מחקריו של פרנקל , למשל , מבליטים במקומות רבים את הפער הקיים לדעתו בין הסיפורים עצמם – מופת של עיצוב אמנותי מהודק ומוקפד – למסגרות המכילות אותן . הללו נתפסות כביטוי של שימוש תנייני ו׳לא אמנותי׳ בסיפורים , שימוש שאינו עולה בהכרח בקנה אחד עם מהותם הראשונית . גישה זו מבטלת את ערכו של ההקשר הטקסטואלי הקרוב ורואה אותו על פי רוב כגורם מפריע , העלול לערפל את כוונתו המקורית של הסיפור . גישה נגדית , הזוכה בשנים האחרונות לניסוח שיטתי ומקיף , מגייסת את ההקשר כ׳מפתח׳ רב ערך להבנת הסיפורים המשוקעים בו ; היא מאתרת יסודות אמנותיים מובהקים גם ברצף הספרותי הרחב , ובאמצעותם מזהה אותו כמגבש אחיד , מאורגן , שהסיפורים שבתוכו הם בבחינת אבני בניין למשמעותו הכוללת . באורח מעניין , שתי הגישות נאמנות לעיקרון אחד : העיקרון שלפיו ׳משמעות׳ תלויה תמיד בקיום הרמוני ומכוון של מרכיביה . הגישה הראשונה תוחמת את עצמה מראש לגבולותיו המובחנים של הסיפור לבדו , בהניחה כי בהם , ורק בהם , הרמוניה כזו אפשרית ; הגישה האחרת מצליחה , למרות הכול , למצוא את אותן התכונות בדיוק גם ביריעה הספרותית הארוכה יותר . שאלת המסגרת הספרותית המכילה את סיפור האגדה בכל הופעותיו , בכל החיבורים שהותירו חז״ל אחריהם , מתממשת כמדומה בעוצמה מיוחדת – או , למצער , בתנאים מיוחדים – בשני התלמודים , הירושלמי והבבלי . זאת בשל אופיה המוגדר של המסגרת האופיינית להם – הסוגיה – שהיא , כנראה , ובמיוחד בצורתה הבבלית , המפותחת והמשוכללת ביותר בספרות חז״ל כולה . בהכללה גסה למדיי אפשר לומר שבניגוד למסגרות אחרות – הפרק במשנה , הפרשה במדרש ועוד – שעריכתן נוטה לעתים קרובות אל ליקוט אקלקטי או אנתולוגי של מקורות , הסוגיה התלמודית כבר נוטה במובהק אל הקומפוזיציה , אל מה שנראה ( או לפחות מראה עצמו – ועל כך להלן ) כתבנית מאורגנת , מסודרת ובעלת מדרג פנימי . תבנית זו , בצורתה הרווחת , משווה למרכיביה רושם של מהלך ( המילה ׳סוגיה׳ עצמה נגזרת מן השורש הארמי ס ' ג ' י ' , המקביל לשורש העברי ה ' ל ' כ ' ) , או של דיון הנע מנקודה אחת לאחרת , ולא – כבמסגרות אחרות שנזכרו קודם – הצגה קטלוגית או אנתולוגית של אותם מרכיבים . הסוגיה מתמררת את תנועתה , מסמנת את שלביה , מאותתת לנמעניה – באמצעות נוסחאות קבועות ותחביר ידוע – היכן מתחילה

הוצאת אוניברסיטת בר אילן


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help