|
|
Page:8
המאוחרים , המצטרפים למה שמכונה לעתים ׳התאוריה הביקורתית׳ – שלא רק הפליאה והקסימה אותי בזווית מבטה הייחודית , אלא הלכה ושלחה זרועות וענפים אל עיסוקי היום יומי בספרות התלמודית . אופיו הטקסטואלי הייחודי של התלמוד הבבלי , רצפיו המוזרים למראה , ריבוי הסוגות הגודש את דפיו – כל אלה הוארו מעתה בפרספקטיבות רעננות . ההיכרות עם אריסטו והורטיוס אנשי העת העתיקה , עם בכטין ובארת בני המאה העשרים ועם רבים אחרים העניקה תשובות חדשות לשאלות ישנות וייצרה שאלות חדשות בתורה . אך חשוב מהן היה השיעור הגדול שלימדתני התאוריה , שיעור שעלה בקנה אחד עם יסוד מרכזי בחינוך הישיבתי שלו זכיתי : משניהם ספגתי את ההכרה שלעולם איננו ׳פשוט קוראים׳ . משמעותם של טקסטים אינה מונחת בהם מרגע יצירתם ( אם היה אי פעם רגע אחד כזה ) , ממתינה לחשיפתה בידי קוראים מיומנים , אלא תלויה באין ספור הכרעות . כל מגע בין ספרות לקוראיה מגלם בעצם קיומו בחירה באפשרויות מסוימות ודחייה של אפשרויות אחרות : מצד הקורא – תפיסתו את עצמו , את הטקסט ואת מחברו ; מודעותו להנחות יסוד המכוונות את פרשנותו ; מידת התחשבותו בתמורות של זמן ומקום , אידאולוגיה ותרבות . מצד הספרות – תפיסתה את נמעניה ; זיקתה למציאות החוץ ספרותית ; יחסיה לסוגות , לצורות ולתבניות דומות או שונות ; היענותה או אדישותה ואף סירובה לפעילות פרשנית . דבר אינו ׳פשוט׳ במעשה הקריאה , ואלו הן רק מקצת הבחירות המעצבות את פניו . ב הקריאה המקובלת בסיפור התלמודי אינה חשודה באינטואיטיביות מדומה . סיפורי חז״ל מאתגרים את פרשניהם בדרכים מגוונות , ותובעים מהם – אם ירצו ואם לאו – ערנות ומעורבות . קוראים רבים נענים לאתגר , מנסים לחשוף את משמעותו של כל סיפור , להבהיר את המעורפל , לקלוע אל השערה בהצגת פירוש מדויק ו׳אמיתי׳ . הודות למאמץ קולקטיבי מתמשך סיפורים רבים כבר עומדים לפנינו כיום כשהם מבוארים באר היטב . קריאות מקוריות ומעמיקות מוצעות בתדירות גבוהה בספרים ובכתבי עת , נשענות על תשתיות דיסציפלינריות שונות . אולם הפרשנות עצמה – כמושא למחקר , כהתרחשות תלויית נסיבות , כפרקטיקה שתנאי הקיום הראשוניים ביותר שלה ראויים לבחינה – נותרת לרוב בצל . ספר זה מבקש להפנות חזרה את המבט מן הפירוש – כלומר , מן התוצר של הפרשנות – אל הפרשנות כתהליך , אל מה שמאפשר ומזין אותה , לעתים גם מסכל אותה . הוא מספק דין וחשבון ביקורתי על אודות סדרה של ניסויים פרשניים , קריאות מפורקות לגורמים ; הוא משהה בכוונה תחילה את הדחף הפרשני החותר לפתור וליישב קשיים טקסטואליים , ומציע במקום זאת להתעכב על הקשיים ולהעריך את השפעתם . הנחת המוצא העומדת בבסיסו היא שאין משמעותם של טקסטים צפונה רק בהם או רק בקוראיהם , אלא במפגש ביניהם , סבוך
|
|