|
|
Page:יב
עצמו , לקראת מסדה . במילים אחרות – לצפות בלמדן צופה בלידת עצמו כמשורר . היומן מגיע כאמור עד לימי כתיבת מסדה , פואמה דרמטית בשישה פרקים , שנעשתה בדיעבד לייצוגית בעבודותיו ואולי למובהקת ביותר לנושאיה ולסגנונה של שירת העלייה השלישית . בייצוגיות הזו מוסברת התקבלותה הקנונית המהירה בספרות העברית של זמנה . בדיעבד אפשר לומר כי הפגינה את שיאו של סגנון ספרותי רגע לפני התרפטותו וקריסתו המוחלטת , בעת חילופי הדורות הספרותיים מהאוונגרד האקספרסיוניסטי הפוטוריסטי של שירת שנות העשרים ( אורי צבי גרינברג , אברהם שלונסקי , אביגדור המאירי , ליובה אלמי ) והמעבר אל המודרניזם העברי הסימבוליסטי , הניגוני וההגותי של שנות השלושים והארבעים , שבשיאו תיעשה שירת נתן אלתרמן לתו ההיכר המובהק שלו . מעמדו הסימפטומטי של היומן ביחס לסגנון של שנות העשרים נובע מהחפירה שעורך כותבו גם במעשה הכתיבה עצמו בכך שהוא רושם אותה מן הצד כ׳עד לעצמו׳ . הוא חוקר את הפתוס החדש של דורו , הוא תוהה על תנועת המטוטלת הרגשית של כתיבתו הנעה בין זעם מהפכני ובין וידוי סנטימנטלי . שורשיו של המנעד הרועש והבלתי יציב הזה שאפיין את הליריקה הארץ ישראלית בשנותיה האקספרסיוניסטיות נעוצים , כפי שמראה היומן , מחוץ לארץ ישראל – בעבריות העיירתית ( וביידיש המודרת נוכחת שטבועה בה ) של מזרח אירופה במפנה המאה . יומנו של למדן הוא דוגמה יחידה בהיקפה ובסגנונה לכתיבה תיעודית אישית , ראשונית ובלתי ערוכה של יוצר , בזמן הסמוך ל׳זמן הנכתב׳ של שירת העלייה השלישית ותקופת החניכה שלה בספרות העברית . זהו טקסט המכיל לא רק את הגנום של שירת למדן , אלא גם את זה של המשוררים בני זמנו , אם מגלים את יחסי השיקוף הישרים וההפוכים לטקסטים בני זמנו בכתיבה הנרגזת שלו שהיומן כה משופע בה . יומן למדן הוא תעודה אותנטית יחידה מסוגה של משורר המדווח על לידת כתיבתו עוד טרם הוגדרה לעצמו כספרותית . בכך ׳נענה׳ למדן לתשוקה 2 בביטוי ׳עד לעצמו׳ בחר קליפורד גירץ לאפיין את כתיבת היומן בידי האנתרופולוג ברוניסלב מלינובסקי ובו רישומים בלתי אמצעיים ובלתי מעובדים של חוויותיו כאנתרופולוג . קליפורד גירץ , עיודות וחיים : האנתרופולוג כמחיר ( תרגום : אהוד זהבי ) , תל אביב : רסלינג , , 2005 עמ׳ . 129 - 105 3 תמרה בלאושילד , עלייתה ונפילתה של הפואימה ׳מסדה׳ ליצחק למדן : עבודה לשם קבלת התואר מוסמך , אוניברסיטת תל אביב , תשמ״ו . 4 יומן הווידוי של למדן הוא טקסט יוצא דופן מסוגו , לפי שאין בו מוודה חיצוני , משוחח , מפקח או עורך כמו בטקסטים וידויים שאנו מוצאים למשל בקובץ קהליתנו שערך נתן ביסטריצקי ( קיבוץ א : תרפ״ב ) , או איסוף יומני של כמה רושמים כמו ביומני הקבוצות שנכתבו בעשור השנים . 1929 - 1921 ההשוואה הקרובה ביותר לטקסט זה יכולה להיות לכתביו של משה לייב לילינבלום , ׳חטאות נעורים׳ , בתוך : ש׳ בריימן ( מהדיר ) , כתיים אוטוייוגרפיים , ספריית דורות , 22 ירושלים : מוסד ביאליק , , 1970 אף שהספר שנכתב במהלך שנת 1873 אינו יומן מובהק , אלא תיעוד רטרוספקטיבי ורקונסטרוקציה מאוחרת של תקופת הנעורים על יסוד חומרי ארכיון – בעיקר חליפת מכתבים ופרקי יומן – שהיו בידי כותבו .
|
|