|
|
Page:ח
דוד שמעוני . מתוך הזוג הנבחר הזה של ההגמוניה החינוכית בישראל , נעשה קולה הטקסי , המדקלם , החגיגי והנעדר כל הומור של מסדה לקול החלוצי הציוני הבלעדי שהיה יכול להאזין לו תלמיד בית הספר במדינת ישראל . מעבר לכך סגנונה האקספרסיוניסטי נטול החריזה היה לסמן הפואטי המובהק ביותר למודרניזם מן הסוג הזה כתוצאה מתנאי ההחרמה שבה הייתה נתונה שירת אורי צבי גרינברג במרחב הציבורי של אותן שנים , ואי האפשרות לתווך לבני נוער את המודרניזם הסימבולי המופשט של שלונסקי בפואמות הארץ ישראליות שלו מאותה תקופה . למדן נעשה אפוא , בלי שישער זאת או יפלל לכך , לאורג העיקרי של חוטי השיח הציוני החינוכי ו ' האחראי ' להבניית הקשרים הפנימיים בין ערכי היסוד של הדיבור על לאומיות עברית ציונית בארץ ישראל בשורה של היבטים מרכזיים : הקשר בין נופי המקרא וההיסטוריה היהודית להווה הציוני , דמות החלוץ כקורבן , היחס אל הגולה , היחס אל גויות אירופית ובעיקר ההטמעה של דמות ' החלוץ העברי ' בארץ ישראל . בעבור בני דורי – אף שהכרנו היטב את שירת אלתרמן , ובעיקר את שירתו הלאומית בעיר היונה ( טרם נלמדו שירי כוכבים בחוץ בבתי הספר ) , ייצגה מסדה הן את האתוס האזרחי הציוני והן את המודרניזם העברי שלאחר דור ביאליק . ההופעה המרעישה של הפואמה המודרנית ' סוס העץ מיכאל ' מאת נתן זך נתפסה לפיכך כמהפכנית , לא מפני שניצבה מול נוסח אלתרמן , כדרך שההיסטוריוגרפיה המקובלת של השירה העברית הציגה זאת , אלא מפני שסתמה את הגולל על קולה ההגמוני הזה של מסדה . בהצגה אישית כל כך של היסטוריוגרפיה של השירה העברית אני מבקש להסביר את המשיכה החוזרת שלי אל המשורר הזה ובני דורו , שהיו בשבילי ייצוג לקול ול ' קול שכנגד ' במשך תקופה ארוכה למדי , כלומר היו מעין קו משווה שממנו הובנו הצפון והדרום של המפה השירית של מי שבא באותן שנים בשערי השירה העברית . מה שהתגלה לי לימים מאיגרותיו של למדן ומיומנו אינו תואם כמובן את סולם החשיבויות שערכתי לעצמי באותן שנים , אולם גם השינוי בתוכן של החשיבויות האלה לא ביטל את המעמד המכונן שלהן כטקסטים קובעי כיוון באשר להבנת המומנטים המרכזיים של השירה העברית בשנות השלושים והארבעים . ביומן יצחק למדן אני מזהה כיום את אותן סוגיות עקרוניות של היחס אל הלשון העברית , הקונפליקטים עם דיאלקטים יהודיים ( בעיקר עם שפת היידיש ) , תפיסת הנוף והחברה האירופית מול מראות ארץ ישראל וחברת המהגרים שלה , ובאחת – כל מה שעתיד להתפתח במשך השנים הבאות בשירה העברית , ושוב : לעתים כהד של בת קול ולעתים כקול מתריס ומתנגד . יומן יצחק למדן הוא אולי התיאור הקרוב והאינטימי ביותר של יוצר בשירה העברית המודרנית לאירועים המעצבים את התהליכים האלה .
|
|